תכנון מראש / רפי זברגר

ביצה לג ע''א

הקדמה

למדנו בסופה של המשנה בדף הקודם שתי הלכות הקשורות למוקצה של עצים:
ואין סומכין את הקדרה בבקעת, וכן בדלת,
אין להשתמש בעצים על מנת להכינם כבסיס לקדירה כיוון שעצים נועדו להסקה ורק לכך אדם מקצה אותם לפני יום טוב. וכן אין לסמוך את הדלת על ידי עצים (פירוש הגמרא) מאותה סיבה.
ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב, ורבי אלעזר ברבי שמעון מתיר.
וכן, מסיימת המשנה כי אין להשתמש במקלות להנהיג בהמות.
ורבי אליעזר, בנו של רבי שמעון מתיר כל זאת, כיוון שהוא סובר כאביו, רבי שמעון שאין ככלל דין מוקצה בשבת ויום טוב.
 

הנושא

דרש רבא: אשה לא תכנס לדיר העצים ליטול מהן אוד, ואוד שנשבר אסור להסיקו ביום טוב, לפי שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים.
רבא דרש שתי הלכות עם אותו עיקרון, כי עצים (שלמים) נועדו רק להסקה ולא לשימושים אחרים:
1. אסור לקחת מדיר העצים (מקום כינוס עצים להסקה) עצים על מנת לחתות בהם גחלים.
2. אין להשתמש בחתיכת עץ שנשברה ביום טוב גם להסקה, כיוון שלא משתמשים בשברי עצים להסקה, אלא רק בעצים שלמים.
למימרא דרבא כרבי יהודה סבירא ליה דאית ליה מוקצה?
מסיקה הגמרא כי רבא סובר כשיטת רבי יהודה שיש מוקצה ביום טוב, ולכן אוסר שימוש בעצים לדברים שלא הוכנו עליהם בערב יום טוב.
והא אמר ליה רבא לשמעיה: טוי לי בר אווזא, ושדי מעיה לשונרא!
מקשה הגמרא ממימרה אחרת של רבא לעבדו, בו הוא ביקש ממנו לצלות אווז ולזרוק את המעיים שלו ביום טוב לחתול. לכאורה ניתן להסיק מכך כי רבא סובר כרבי שמעון שאין דין מוקצה, כיוון שהמעיים לא היו מוכנים לאכילת חתולים מערב יום טוב (אלא רק לאכילת אדם), ולכן הינם לכאורה מוקצים, המותרים רק לדעת רבי שמעון.
התם, כיון דמסרחי - מאתמול דעתיה עלויה.
דוחה הגמרא ואומרת כי אין להסיק מהוראת רבא לעבדו כי הוא סובר כרבי שמעון. כיוון שאם לא ישתמשו במעיים תוך כדי החג הם יסריחו, ממילא יש לומר כי האדם לא היקצה אותם מדעתו גם בערב יום טוב, ולכן אינם נחשבים מוקצה.
אם כן נשארנו במסקנת הגמרא כי רבא סובר כמו רבי יהודה שאין דין מוקצה ביום טוב.
 

מהו המסר

בתשובת הגמרא לקושיה על רבא נחשפנו לעיקרון מעניין. למדנו כי אם האדם יודע כבר בערב יום טוב, שיהיה לו חלק מן הבהמה שלא תהיה ראויה לאדם, ואם ישאיר אותה כמו שהיא, עלולה היא להסריח, ולכן כבר מערב יום טוב הוא חשב ותכנן לתתה לחתולים, ומכוח זה הפקענו אותה מדין מוקצה.
משמעות הדבר: אדם מתכנן וחושב מראש על המשמעויות העתידיות של הדברים שיקרו לו במשך החג. אדם יודע שאין משמעות למעיים עבורו במשך החג, ולכן הוא כבר תכנן מראש לזרוק אותה לחתולים.
רואים כי אדם מכלכל את צעדיו מראש. גם מחשבותיו נתונות למצבים העתידים לקרות לו, ולאור זאת הוא מתכנן וחושב עליהם מראש.
נאחל לעצמנו להיות תמיד בראש כזה, ולחשוב תמיד על האפשרויות העתידות להיקרות בדרכנו, ולאורם נתכנן את צעדינו ונכלכל את דרכנו. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב (מחר יום הזיכרון שלה, כ''ה אלול תשפ''א), וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]