מוטב שיהיו שוגגים
הרב דב קדרון
ביצה ל ע"א
כאשר אדם רואה אנשים שעוברים על דין תורה, ויודע שאם יוכיח אותם לא ישמעו לו, נאמר: "מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין", ואין להוכיחם. אמנם הרבה ראשונים סבורים שזה דווקא בדבר שלא מפורש בתורה לאיסור, אולם במה שמפורש בתורה שהוא אסור צריך תמיד להוכיח.
על פי זה מסביר ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק, פרשת צו) את דברי המדרש (ויקרא רבה ז,א) בקשר לחטא העגל:
שנאה תעורר מדנים, שנאה שנתן אהרן בין ישראל לבין אביהם שבשמים היא עוררה עליהם דיני דינין, א"ר אסי מלמד שהיה אהרן נוטל קרבנם ופוחסו לפניהם ואומר להם דעו שאין בו ממש הוא שמשה אמר לאהרן (שמות לב) מה עשה לך העם הזה אמר לו מוטב היה להן שידונו שוגגין ואל ידונו מזידים.
כלומר: אהרן הכהן חשב שניתן "להכיל" את מעשה העגל, שלא היה ברור שנעשה לשם עבודה זרה, כפי שכתב הרמב"ן (שמות לב,א), אולם לא יכול היה לשאת את הקרבן שהקריבו לו ישראל, כי חשב שהיה ברור שזוהי תקרובת עבודה זרה, ואין בזה שום צד זכות ללמד עליהם, לכן הוכיחם על כך, כפי שצריך לעשות כאשר רואים את מי שעובר על דבר המפורש בתורה, שידוע שהוא מזיד ולא שוגג.
אולם משה רבנו ע"ה הוכיח לו שטעה, כי גם בזה היה צד של שגגה והיה עליו להניח להם להיות שוגגים בטעותם, ולא להוכיחם, על פי הכלל: מוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידים.
