שכל ישר / רפי זברגר

ביצה כט ע''ב

הקדמה

במסגרת הגדרת מלאכות המותרות ואסורות ביום טוב, דנה הגמרא גם באיסור ''מרקד'', שזהו איסור ניפוי קמח.
פעולה זו אסורה ביום טוב, כיוון שאפשר לעשותה מערב יום טוב, והקמח לא מתקלקל בכך שהכינו אותו יום לפני כן.
הגמרא דנה על מקרה שאדם ניפה קמח בערב יום טוב, ומבקש לחזור ולנפות שוב גם ביום טוב.
 

הנושא

נלמד ברייתא המציינת  מחלוקת תנאים בנושא:
תנו רבנן: אין שונין קמח ביום טוב. משום רבי פפייס ורבי יהודה בן בתירא אמרו: שונין.
תנא קמא סובר כי אין הבדל בין הרקדה ראשונה להרקדה שניה – שתי הפעולות אסורות בשבת וביום טוב, ולכן אסור גם לשנות ולחזור על פעולה הרקדה ביום טוב.
אמרו חכמים משמם של רבי פפייס ושל רבי יהודה בין בתירא כי הרקדה שניה אינה טרחה כמו הרקדה שניה, ונראית לעיני כולם כי זו פעולה חוזרת, ולכן אינה מוגדרת כהרקדה ומותרת ביום טוב.
ושוין, שאם נפל לתוכן צרור או קיסם - ששונין
מסיימת הברייתא כי אם נפל ביום טוב צרור או קיסם לתוך הקמח (שעבר תהליך הרקדה לפני יום טוב), ומבקשים לנפותו שוב לצורך הוצאתם – מותר לפי כל השיטות (גם תנא קמא מסכים לדין זה).
פעולה זו נראית לעין כל כפעולת ברירה ולא הרקדה, ומכיוון שאי אפשר היה לעשותה לפני יום טוב (הצרור נפל ביום טוב) כולם מתירים אותה.
תני תנא קמיה דרבינא: אין שונין קמח ביום טוב, אבל נפל צרור או קיסם - בורר בידו.
החכם שהיה זוכר ברייתות ומשניות בעל פה לימד לפני רבינא את הברייתא אשר פסקה כשיטת תנא קמא שאין לשנות ולנפות את הקמח אפילו פעם שנייה ביום טוב, אבל אם נפל צרור או קיסם ביום טוב מותר להוציאו על ידי ברירה רק בידו, פעולה המעידה כי עושה כן לצורך שמחת יום טוב (שיוכל לאפות לחם מהקמח המבורר).
אמר ליה: כל שכן דאסור, דהוה ליה כבורר.
רבינא התפלא על דין הברייתא הנ''ל וסבר כי יש דווקא לנפות בנפה את הקמח המנופה מערב יום טוב שנפל לתוכו צרור או קיסם, ולא ביד. שהרי פעולה ביד מוגדרת כברירה וזה אסור, לעומת ברירת על ידי נפה, המותרת לטענת רבינא, כיוון שזו לא מוגדרת כפעולת הרקדה האסורה ביום טוב, אלא כפעולת ברירה שאין אפשרות לעשותה מערב יום טוב, כפי שהסברנו לעיל בברייתא הראשונה.
דרש רבא בר רב הונא זוטי אפתחא דנהרדעא: שונין קמח ביום טוב.
רבא בנו של רב הונא פסק בשערי העיר נהרדעא כי מותר להרקיד בשנית קמח ביום טוב, כדעת הנאמרה בשם רבי פפייס ורבי יהודה בברייתא לעיל.
אמר להו רב נחמן: פוקו ואמרו ליה לאבא: שקילא טיבותך ושדי אחזרי, פוק חזי כמה מהולתא הדרן בנהרדעא.
רב נחמן אמר לרבא, כי אין שום חידוש בפסקו של רבא, שהרי אנו רואים ביום טוב נפות רבות בנהרדעא לשימוש חוזר של ניפוי שבוצע בערב יום טוב, דבר המעיד כי הלכה זו הייתה ידועה ואין צורך ללמדה שנית.
 

מהו המסר

תשובת רבינא שלמדנו לעיל, כי יש לברור דווקא על ידי פעולת הרקדה ולא ביד מעניינת במיוחד. שהרי אנו מכירים בדרך כלל העדפה של ביצוע פעולה ביד ולא בכלי, כמו למשל באיסור ברירה (אחת הדרישות לברירה המותרת בשבת שתיעשה ביד ולא בכלי) והנה כאן אומר רבינא כי דווקא יש לעשותה בכלי ולא ביד, כיוון שהרקדה שנייה אינה אסורה כלל וכלל.
למדנו מכאן כי יש להפעיל ''שכל ישר'' ולבחון כל מקרה לגופו. לא ללכת לאור כלל כללי הקובע כי פעולה ביד עדיפה על פעולה בכלי, אלא לבחון האם גם במקרה דנן תופס הכלל, או שמא במקרה זה דווקא פעולה ביד עדיפה על פעולה על ידי כלי.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב (מחר יום הזיכרון שלה, כ''ה אלול תשפ''א), וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]