יישומים יצירתיים / רפי זברגר

ביצה כב ע''ב

הקדמה

נלמד את המשנה בעמוד ב', המציינת שלש הלכות שרבי שמעון בן גמליאל הקל בהם (לאחר שלמדנו במשנה הקודמת הלכות שבהן הוא החמיר):
אף הוא אמר שלשה דברים להקל: מכבדין בית המטות,
הלכה ראשונה: מותר לטאטא (לכבד) את החדר אוכל (בית המיטות – בזמן הגמרא לכל אחד הייתה מטה שעליה אכל)
ומניחין את המוגמר ביום טוב,
הלכה שניה: מותר להניח לבונה על גבי גחלים ליצירת ריח טוב.
ועושין גדי מקולס בלילי פסחים.
הלכה שלישית: מותר להכין גדי כאשר הכרעיים והמעיים שלו תלויים על צידיו בערב פסח, כשם שהיו עושים בהקרבת קרבן פסח כשבית המקדש עומד על תילו.
וחכמים אוסרין.
חכמים אסרו את כל שלושת הדברים הללו, כל איסור וסיבותיו הוא.
• כיבוד בית המיטות – משום חשש ''אשויי גומות'' שזו תולדה של חורש.
• הנחת המוגמר על הגחלים – פעולה זו נעשית בפועל רק ''למפונקים'' בלשונו של רש''י, ומלאכת אוכל נפש אשר הותרה לדעת חכמים, הינה רק מלאכת אוכל נפש ''השווה לכל נפש''
• הכנת גדי מקולס – מכיוון שזה דומה לקודשים, ועלולים לחשוב כי מותר להקריב קודשים מחוץ לבית המקדש.
 

הנושא

נלמד את הדיון בגמרא על המקרה השני של הנחת מוגמר ביום טוב:
אמר רב אסי: מחלוקת לגמר, אבל להריח - דברי הכל מותר.
רב אסי קובע כי מחלוקת רבן גמליאל וחכמים במשנה אינו אלא אם מגמרים את הבגדים (כלים בלשון רש''י), אבל אם מטרת הגימור היא לריח טוב לבני אדם, כולם מסכימים שמותר לגמר. מביאה הגמרא ברייתא ארוכה שממנה מקשים על רב אסי:
מיתיבי: אין מכבדין בית המטות ביום טוב, ושל בית רבן גמליאל מכבדין. אמר רבי אליעזר בר צדוק: פעמים הרבה נכנסתי אחר אבא לבית רבן גמליאל, ולא היו מכבדין בית המטות ביום טוב, אלא מכבדין אותן מערב יום טוב, ופורסין עליהם סדינין. למחר, כשאורחים נכנסין - מסלקין את הסדינין. ונמצא הבית מתכבד מאליו. אמרו לו: אם כן - אף בשבת מותר לעשות כן.
הרישא של הברייתא עוסקת במחלוקת רבן גמליאל וחכמים בנושא כיבוד הבית (טאטוא הבית), רבן גמליאל מתיר וחכמים אוסרים.
רבי אלעזר בן צדוק מעיד כי ראה בבית רבן גמליאל שהם כיבדו בערב יום טוב ולאחר מכן הניחו סדינים על אותם מקומות שהם כיבדו. שאריות האוכל נפלו על הסדינים והם אספו אותם וכך הבית נשאר נקי גם לאחר הסעודה ביום טוב. הבין מזה רבי אליעזר כי רבן גמליאל בעצם אוסר לכבד ממש ביום טוב. טענו כנגדו, אם אמנם כך, לכאורה היו צריכים לנהוג (להניח סדינים) גם בשבת. מן העובדה שיש מחלוקת ביום טוב בין חכמים לרבן גמליאל (ואין מחלוקת בשבת) מסתבר כי רבן גמליאל סובר שמותר אף לכבד ממש ולא רק לאסוף את הסדין עם הלכלוכים שעליו.
ואין מניחין את המוגמר ביום טוב, ושל בית רבן גמליאל מניחין. אמר רבי אליעזר בר צדוק: פעמים הרבה נכנסתי אחר אבא לבית רבן גמליאל, ולא היו מניחין את המוגמר ביום טוב, אלא מביאין ערדסקאות של ברזל ומעשנין אותן מערב יום טוב, ופוקקין נקביהן מערב יום טוב. למחר, כשאורחים נכנסין - פותחין את נקביהן, ונמצא הבית מתגמר מאליו. אמרו לו: אם כן - אף בשבת מותר לעשות כן!
הסיפא של הברייתא עוסקת במחלוקת רבן גמליאל וחכמים לעניין מוגמר: רבן גמליאל מתיר וחכמים אוסרים.
גם לגבי דין זה העיד רבי אליעזר בן צדוק כי ראה שהכינו בבית רבן גמליאל בערב יום טוב כלי מחורר מלא במוגמר, וכיסו את החורים כך שהריח לא ינדוף החוצה. ביום טוב פתחו את החורים לקראת האורחים שהגיעו אליהם, ובכך הפיצו את ריח הנעים בבית. כמו ברישא, גם כאן הסיק מכך רבי אליעזר כי רבן גמליאל בעצם אוסר להכין מוגמר ביום טוב. תשובה דומה ענו לו חכמים כמו בהלכה קודמת של כיבוד, שאם אמנם רבן גמליאל אוסר להכין מוגמר ביום טוב, ומתיר רק באפשרות של כלי מוכן מראש כעדותו של רבי אליעזר, היה צריך לעשות כך גם בשבת. אלא באמת, רבן גמליאל מתיר גם הכנת מוגמר בשבת כדי להריחו, וחכמים אוסרים.
מכאן אנו מקשים על רב אסי שאמר כי במוגמר לצורך ריח אין מחלוקת בין התנאים.
מכוח קושיא זו, שינו את התייחסותו של רב אסי למחלוקתם של רבן גמליאל וחכמים בנושא מוגמר ביום טוב:
אלא, אי אתמר הכי אתמר: אמר רב אסי: מחלוקת להריח, אבל לגמר - אסור.
כך אמר רב אסי: מחלוקתם של רבן גמליאל וחכמים אינה אלא כדי בהכנת מוגמר כדי להריח, אבל אם מכינים מוגמר לצורך הבגדים, כולם מסכימים לאסור. (באוקימתא זו אין סתירה לתשובת חכמים בברייתא).
 

מהו המסר

לפי תשובת חכמים לרבי אליעזר באמת יש להבין מדוע בביתו של רבן גמליאל פרשו סדין כדי לאסוף דרכו את הפירורים של האוכל בחג, למרות שהוא מתיר את הכיבוד ביום טוב?
ננסה לענות על כך בשתי אפשרויות:
• גם אם מתירים לבצע "פעולה בעייתית" בשבת או ביום טוב, אנו עדיין מנסים להימנע מביצוע של אותה פעולה. כיבוד לדעת רבן גמליאל אינה נאסרה (כמו חכמים אשר חששו משום אשויי גומות), למרות זאת מנסים עדיין לבדוק "אפשרויות מניעה". אם ניתן לכבד לפני החג, ולהניח סדין שעליו יפלו כל הפירורים, ובחג רק נאסוף את הסדין עם הלכלוכים, הרי שאפשרות זו עדיפה, למרות ההיתר של רבן גמליאל.
• זו לא פתרון הלכתי אלא עצה טובה – אמנם מותר לכבד ביום טוב, אך אם יש "פטנט" אשר מאפשר להגיע לתוצאות דומות באופן קל ונוח יותר, הרי שגם בכך עוסקים חכמים ומספרים לנו כיצד ניתן ליישם זאת.
נלמד משני הסברים אלו – כדאי ורצוי למצוא "יישומים יצירתיים" כמו זה אשר היה נהוג בביתו של רבן גמליאל. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב (מחר יום הזיכרון שלה, כ''ה אלול תשפ''א), וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]