הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הרי אמרו"; רבי יהודה הנשיא ורבותיו
ביצה כו ע"א
משנה. בכור שנפל לבור, רבי יהודה אומר: ירד מומחה ויראה,
תלמוד בבלי מסכת ביצה דף כו עמוד א
אם יש בו מום - יעלה וישחוט, ואם לאו - לא ישחוט.
רבי שמעון אומר: כל שאין מומו ניכר מבעוד יום - אין זה מן המוכן.
... תנו רבנן: בכור תםשנפל לבור, רבי יהודה הנשיא אומר: ירד מומחה ויראה, אם יש בו מום - יעלה וישחוט, ואם לאו - לא ישחוט.
1.
בפשטות רבי יהודה הנשיא בברייתא שווה בדינו לדברי רבי יהודה במשנה [תלוי אם גורסים בברייתא "תם" או לא].
2.
רש"י מסכת ביצה דף כו עמוד א:
ר' יהודה הנשיא - הוא רבי, ולאו היינו רבי יהודה דמתניתין, דסתם ר' יהודה הוא ר' יהודה בר אלעאי.
רש"י מדגיש את מה שאמרנו בסעיף 1.
"הוא רבי, ולאו" - מופע יחידאי ברש"י בש"ס
2.1
רש"י מרחיב מאד בעניין הגירסא בברייתא. [רש"י כאן דומה בדרך דיונו לדרך שבדרך כלל תוס' דן [/"רש"י ותוס'"/]!
נדגיש בדבריו כמה נקודות עקרוניות מאד:
אם יש בו מום - אפילו נפל בו היום.
יעלה וישחוט - דלית ליה מוקצה בבכור.
רבי יהודה הנשיא סובר "אין לו מוקצה בבכור"
ואם לאו - ועבר ואסקיה - לא ישחט, אפילו נפל בו מום לאחר העלאה, וקנסא הוא משום דעבר ואסקיה, [אי נמי]: לא ישחוט - לא יעלה בהערמת שחיטה קאמר, דלא ישחוט לא אצטריך, דהא תם הוא,
2.2
ומתניתין דלא שנינן הכי - משום דמתניתין לא מצינן לאוקומה בתם, משום דרבי יהודה מוקצה אית ליה, ולא מצי למימר אם יש בו מום שנפל בו ביום טוב יעלה וישחוט, וכיון דעל כרחך בבעל מום תוקמה - לא אצטריך לשנויי סיפא בשנויא דחיקא, ולמימר דלא ישחוט לא יעלה קאמר, דהא מצי לשנויא שפיר כדשנינן, דאשמעינן: ואם לאו, דלא היה קבוע מבעוד יום דאפילו עבר ואסקיה - לא ישחוט, ואף על גב דאתעביד ליה מום קבוע השתא;
רבי יהודה במשנתנו סובר "יש לו מוקצה" ולכן ההסבר הוא לפי כלל זה.
2.3
רש"י מביא גירסא אחרת בברייתא ללא הביטוי "תם" [=אין בו מום]. ולפי זה רבי יהודה במשנה ורבי יהודה הנשיא אומרים אותו דין, אולם הדיון בדבריהם שונה, ולזה מתייחס רש"י:
לשון אחר - לא גרס בברייתא בכור תם, אלא כי מתניתין גרסינן בברייתא: בכור שנפל לבור, ומתוקמא הכי: בכור שנפל לבור, ר' יהודה הנשיא אומר: ירד מומחה ויראה, דלא נערים ונסקיה מעיקרא.
אם יש בו מום - אם ימצא בו מום הידוע שהיום לא נעשה - יעלהו וישחוט, ואם לאו, אלא נפל בו מום היום - אפילו העלהו לא ישחוט, ולרבי יהודה נשיאה ליכא למפרך כדפרכינן לעיל: פשיטא דלא ישחוט דהא מוקצה הוא, דאלו לדידיה אצטריך, דהשתא הוא דאשמעינן דאית ליה מוקצה.
[הביטוי "רבי יהודה נשיאה" בדברי רש"י הכוונה לרבי יהודה הנשיא ולא לנכדו]
רבי יהודה במשנה ידוע ששיטתו היא "יש לו מוקצה" מסוגיות אחרות בש"ס, ואילו לגבי רבי יהודה הנשיא לא שמענו עד עכשיו שכך הוא סובר ולכן כאן הוא מחדש זאת ש"יש לו מוקצה"
ראה גם תוס' ד"ה "תנו רבנן".
3. המשך הברייתא:
אמר לו רבי שמעון בן מנסיא: הרי אמרו אין רואין מומין ביום טוב. כיצד? נולד בו מום מערב יום טוב - אין מבקרין אותו ביום טוב, נולד בו מום
תלמוד בבלי מסכת ביצה דף כו עמוד ב
ביום טוב, רבי שמעון אומר: אין זה מן המוכן
ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן.
3.1
מפרש רש"י:
אמר לו ר' שמעון בן מנסיא הרי אמרו - רבותינו, דורות שלפנינו, אין רואין מומין,
דר' שמעון בן יוחי מדורות שלפניהם היה, ורבי תלמידו היה, כדאמר במסכת עירובין דף צא, א) ובמסכת שבת דף קמז, ב), אמר רבי כשהיינו לומדים תורה אצל רבי שמעון בתקוע היינו מעלין לו שמן כו',
וקאמר ליה רבי שמעון בן מנסיא לרבי: הרי נחלקו בה דורות שלפנינו, ונזיל לחומרא.
רבי שמעון בן מנסיא אמר ל"רבי" שיש חכמים שחולקים עליו וסוברים שאין רואים מומים ביום טוב. מסביר רש"י שכוונתו של רבי שמעון בן מנסיא היא לרבי שמעון במשנתנו [=רשב"י]. ורש"י מסביר ש"רבי" היה תלמידו של רבי שמעון [ולכן קשה על "רבי" מרבו - רבי שמעון].
רש"י מביא 2 הוכחות מהש"ס ש"רבי" היה תלמידו של רבי שמעון. ["רבי שמעון" היה רבו של "רבי"]
3.2
ורש"י ממשיך: שרבי שמעון בן מנסיא מתכוין לא רק לרבי שמעון במשנתנו שחלק על "רבי" אלא על "רבותינו, דורות שלפנינו...", וכן הוא מוסיף "הרי נחלקו בה דורות שלפנינו" - ואולי הוא מתכוין למשנתנו שבה נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון.
ורש"י מוסיף "וניזיל לחומרא". ולא ברור מדוע, הרי במשנתנו ההלכה צריכה להיות כרבי יהודה [כך הכלל שנקבע על ידי רבי יהודה הנשיא] ו"רבי" בברייתא סובר כמותו, אז מה הבעיה!
3.2.1
אלא מפרש ה"פני יהושע" שכוונת רש"י היא, שהיו עוד חכמים שהביעו דעתם בנושא ואיננו יודעים מה הם אמרו ולכן יש להחמיר. וזוהי משמעות הביטוי "הרי אמרו". ראה "מתיבתא", הערה כח.
3.3.
פירוש נוסף מובא ב"מתיבתא", שם, שרבי מנסיא עצמו חולק על רבי וסובר כרבי שמעון. לפי זה משמעות הביטוי "הרי אמרו" היא, שהחכם שאמר את הביטוי מצטרף לדעת אותו חכם שאותו מביאים.
3.4
מה שקשה הוא, הרי "רבי" ערך את המשנה, והוא שיבץ גם את שמות החכמים ואת סדר הופעתם במשניות. [ראה במסכתנו מסכת ביצה דף ב, שרבי הוא זה שקבע משנה שתהיה "סתם משנה", ובפשטות הוא גם קבע את "תנא קמא"
ולכן נראה לומר ["חידוש"] גם רבי שמעון בן מנסיא [חברו של "רבי"] היה בין עורכי המשניות ולכן יכול היה להקשות על רבי מדברים שאמרו חכמים אחרים שרבי לא הכניס למשנתנו.
3.5
מפרש רש"י:
נולד בו מום מערב יום טוב - רבי שמעון בן מנסיא מפרש מלתיה דרבי שמעון בן יוחי, והכי קאמר: הרי אמר רבי שמעון בן יוחי אין רואין מומין, כיצד, נולד בו מום מערב יום טוב - אין מבקרין אותו לכתחלה, אבל אם עבר ובקרו - שוחטו, שהרי אינו מתקן כל כך, שקרוב היה בין השמשות להיות מתוקן, שלא היה מחוסר אלא ראיית חכם.
4.
תולדותיו של רבי שמעון בן מנסיא:
תנא בדור החמישי. מסר בשם רבי שמעון בן יוחאי (אבות פ"ו מ"ט),
אך נראה מדברי רש"י שלא היה תלמידו של רשב"י (ביצה דף כ"ו ע"א ד"ה: א"ל רבי).
גם ממה שמצינו: "רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו" (כתובות דף י"ד ע"ב) אין ראיה, שהיה תלמידו של רבי מאיר.
ר' יוסי בן המשלם היה חברו ושניהם מכונים "עדה קדושה"
והיה חברו של רבי וחלק עמו (ביצה דף כ"ו ע"א) ואמר על רבי "שבע מידות שמנו חכמים לצדיקים כולן נתקיימו ברבי ובניו" (אבות פ"ו מ"ט).
5.
ראה על כל העניין גם בהמשך וגם בדף הבא: מסכת ביצה דף כז.
