שינוי בדיבור מפני ענווה
הרב דב קדרון
ביצה כ ע"א
לדעת בית שמאי אסור להביא קרבן עולה פרטי ביום טוב ולדעת בית הלל מותר.
מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה ביום טוב. חברו עליו תלמידי שמאי הזקן, אמרו לו: מה טיבה של בהמה זו? אמר להם: נקבה היא, ולזבחי שלמים הבאתיה. כשכש להם בזנבה, והלכו להם. ומבאר רש"י: ש"מרוב ענוותנותו של הלל היה משנה מפני השלום".
מכאן הקשה בעל שו"ת רב פעלים (ח"ג חו"מ סימן א) על בעל ספר חסידים (סימן קכו) שכתב שמי שמבקשים ממנו הלוואה ואינו רוצה להלוות כי הוא ירא שמא הלווה לא יפרע את החוב, אסור לו לשקר ולומר שאין לו כסף, כי אף על פי שמותר לשנות מפני השלום, זהו רק בקשר למה שכבר היה בעבר, אבל לא בקשר למצב הנוכחי, והרי כאן הלל שינה בדבר שעשה באותו זמן, ולא בקשר למה שהיה בעבר.
הוא יישב את הקושיה על פי דברי החיד"א (בביאורו לספר חסידים שם), שביאר שמותר לשנות גם בדבר ההווה משום ענווה וכדי לא להחזיק טובה לעצמו, כמו שמותר לתלמיד חכם לענות שאינו יודע מסכת מסוימת, גם אם הוא יודע אותה, כי כאשר מטרת השינוי היא לבטא את מידת הענווה יש בזה עניין גדול יותר. כמו כן כאן הלל שינה בדיבורו משום ענוותנותו, ולכן היה הדבר ראוי גם בשינוי שמתייחס למצב הנוכחי ולא למה שהיה בעבר. (עם זאת בעל הרב פעלים עצמו כותב שלומר "איני יודע" אין זה בכלל שקר, כי יש דרגות רבות של ידיעה וכוונת האומר היא שיחסית לידיעתו של פלוני אני איני יודע)
