איך מתמודדים עם נפילות? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
ראש השנה ל ע"א
משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש.
איך מרימים את עצמנו בשעה שיש נפילות רוחניות?
תשובה לשאלה מהותית זו עונה רבי מנחם נחום מטשרנוביל (מאור עינים, האזינו ד"ה "משחרב"), על בסיס דברי הגמרא כאן, שמספרת כי רבן יוחנן בן זכאי עשה "זכר למקדש", אחרי חורבן בית המקדש השני.
משום שחורבן המקדש לא היה רק אירוע היסטורי, אלא הוא אירוע שנוגע לכל אחד מאתנו, מתוקף העובדה שכל אחד מאתנו שמקדיש את עצמו לרבונו של עולם, ולעבודת ה', נקרא "מקדש".
לכן, כאשר אדם נופל, ולא עובד את ה' כפי שהיה, ואולי אף חוטא, הוא בעצם עושה "חורבן המקדש" אישי. אז מה ניתן לעשות במצב כזה, שבו מחריב האדם במו ידיו את בית המקדש הפרטי שלו?
על כך, אומר הרבי מטשרנוביל, צריך האדם לעשות "זכר למקדש", היינו להתחזק באמונה שגם במצב שבו הוא נמצא עכשיו הוא קשור ומחובר לרבונו של עולם כפי שהיה קודם, ואור ה' מאיר עליו באותה עוצמה.
התודעה הזו, לפיה בעצם, מצדו של הקב"ה לא השתנה כלפי האדם שום דבר, אפילו אחרי חורבן המקדש שלו, מביאה את האדם לנהוג באותו אופן ובאותה צורה, כפי שנהג עד שנפל. משום שהעובדה שהאדם נפל, איננה סיבה להפסיק להתנהג כפי שהקב"ה רוצה שהוא יתנהג.
לו האדם ינהג בצורה כזו, ולמרות הנפילה שלו, הוא יקים את עצמו, ינער את הלכלוך ויעשה "זכר למקדש", כפי שהיה בימים המאירים והטובים שבהם הוא חש ב"קרבת ה' לי טוב", אזי בסופו של דבר, מבטיח הרבי מטשרנוביל, אמונה גדולה זו תביא אותו למצב רוחני עוד יותר טוב וגבוה ממה שהיה קודם לנפילה.
כי נפלתי, קמתי.
