איך מביאים את הגאולה? / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

תענית טו ע"א

סדר תעניות כיצד? מוציאין את התיבה לרחובה של עיר.

כולנו רוצים ומתפללים לגאולה שלימה. אבל אחרי כל כך הרבה תורה ותפילה, מה עוד אפשר לעשות בכדי להביא אותה?

תשובה לדבר עונה רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז (שפע חיים, תורה ומועדים, כד, מוצאי שמחת תורה תשכ"ו) על בסיס דברי המשנה העוסקת בסדר התענית.

הוא מספר בשם אביו שסיפר בשמו של רבי יוסף מניישטאט (נכדו של המאור ושמש), שאמר שאצל החוזה מלובלין היו כארבע מאות כפריים שהיה להם רוח הקודש, וכששאלוהו: אם כן למה לא הגיעה הגאולה? הרי קדושה כל כך גדולה בכוחה לפעול להביא את הגאולה!? הוא ענה: מפני שלא הרגשנו בחסרונה.

לכן, כאשר אדם נמצא במקום כזה, הוא צריך לעשות פעולות שיגרמו לו לחוש בחסרון הגדול שישנו בעולם.

הוא מוסיף ומספר, שאצל הבני יששכר היה מנהג בשמחת תורה שמי שקיבל עליה לתורה, חבש לראשו כובע שעשוי כמן מגדל, ועל ראשו היו שמים תפוח. כאשר העולה היה ניגש לספר התורה, היה הכובע מתנענע, התפוח היה נופל, ואז היה הגבאי פונה לעולה ושואל אותו: האתה זה בני עשו?

פשרו של מנהג זה, מסביר השפע חיים, הוא בכדי לגרום שברון הלב, דווקא ברגעים הללו שהכל נראה כל כך מושלם ונטול בעיות, ולהדגיש שעדיין יש עוד מה לתקן.

על יסוד זה הוא גם מסביר את הוצאת תיבת ספר התורה לרחובה של עיר.

משום, שכאשר התיבה נמצאת בתוך בית המדרש, התחושה היא שהכל בסדר. שהרי בבית המדרש כולם לומדים, והוגים בתורה הקדושה. אבל דווקא בזמן התענית הרעיון הוא להוציא את התיבה החוצה, ולשאול את עצמנו: האם גם מחוץ לבית המדרש הכל מתנהל כראוי? האם כעת שתיבת ספר התורה הוצאה לחוץ יקראו בה בני האדם שאינם מורגלים בה?

זוהי השאלה התמידית שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו, ואם נפעל לראות שרחובה של עיר יעשה שימוש בתיבת ספר התורה, כפי שנעשה בתוך בית המדרש, תבוא הגאולה.