הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"וכן אמר..."
ביצה יט ע"א
גמרא. אמר עולא: מחלוקת בשלמי חגיגה לסמוך, ועולת ראייה ליקרב. דבית שמאי סברי: +ויקרא כג+ וחגתם אתו חג לה', חגיגה - אין, עולת ראייה - לא. ובית הלל סברי: לה' - כל דלה'.
אבל נדרים ונדבות - דברי הכל אין קריבין ביום טוב,
וכן אמר רב אדא בר אהבה:נדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב.
1.
עולא מסביר את המחלוקת במשנה. ההדגשה בכל מהלך הסוגיה בגמרא היא האם קרבנות של נדרים ונדבות אם הם קרבים ביום טוב או לא.
2.
הגמרא מוסיפה שגם רב אדא בר אהבה אמר כעולא.
3.
ראה ב"מתיבתא", הערה מג, שעולא עצמו אמר שכך אמר רב אדא! ומדובר ברב אדא הקדמון שחי בימי רב. ראה את רשימת החכמים שנקראו בשם זה:
3.1
מתוך "אטלס עץ חיים":
רב אדא בר אהבה - אמורא בבלי בדור הראשון השני.
תלמידו המובהק של רב (ברכות מ"ב ע"ב). חברו של רב הונא (ברכות ה' ע"ב). נולד ביום שמת רבי (קידושין ע"ב ע"ב). זכה לאריכות ימים (תענית כ' ע"ב). לפי שיטת רש"י חי עד תקופת ר' נחמן בר יצחק (קידושין ע"ב ע"ב), ותוס' חולקים
וסוברים ששני ר' אדא בר אהבה היו (שם).
ר' אדא בר אהבה - אמורא בבלי בדור החמישי. תלמידו המובהק של רבא (ב"ב כ"ב ע"א). ויתכן שקיבל גם מרב יוסף
(יבמות קכ"ב ע"א).
ר' אדא בר אהבה - אמורא בדור הששי. תלמידו של רב פפא (חולין קל"ג ע"ב) חי בדורו של רב אשי.
והוא שאמר "מימות רבי עד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד" (סנהדרין ל"ו ע"א).
[ והוא אינו ר' אדא בך אהבה הקודם, שכן הוא נפטר בחיי רבא (ב"ב כ"ב ע"א) ורבא נפטר ביום שנולד רב אשי (קידושין ע"ב ע"ב) ].
ולפי הגירסאות שצ"ל רב אחא בריה דרבא במקום רב אדא בר אהבה לא היו אלא שני רב אדא בר אהבה.
4.
לפי ההסבר ב"מתיבתא" לעיל בסעיף 3 הוא גם מסביר [בהערה מח] את מה שהגמרא בהמשך מקשה על עולא מברייתא, ועקב הקושיה עולא לא חוזר בו אלא משנה את הגירסא בברייתא. לפי דבריו, בגלל שכך היתה המסורת אצל עולא [מרב אדא] לכן הוא "נאלץ" לשנות את הגירסא. וזה מתאים יותר אם נאמר כמו שכתבנו בתחילת סעיף 3.2 שלעולא היתה גירסא מלאה לגבי המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי.
[ראה קצת "מקורות ומסורות", הלבני, עמוד שב בראש העמוד.]
4.1
אולי כך ניתן ליישב מקרים אחרים בש"ס כשאמורא משנה/מתקן גירסא בברייתא כדי שלא יקשה עליו.
4.2
ואולי מדובר דווקא כשמדובר - כבסוגייתנו - בבית הלל ובית שמאי שהיו מסורות שונות לגבי דבריהם!
4.2.0
עולא רצה לומר שהדין שהוא אמר הוא קיבל אותו במסורת קבלה מרבותיו. מדובר על כך שלעולא היתה מסורת קבלה שבזה נחלקו בית הלל ובית שמאי. או אולי המסורת שהיתה בידו היא, שנדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב, וממילא עולא - לפי זה - פירש את מחלוקת בית הלל ובית שמאי.
4.3
באופן דומה [ולא רק כשהניסוח הוא "וכן אמר..." - כבסוגייתנו] ניתן ליישב פעמים רבות בש"ס כשאמורא מוקדם מוזכר אחרי אמורא מאוחר, ונוכל לומר שהאמורא המאוחר הוא עצמו זה שהביא - ציטט - את האמורא המוקדם כדי לומר שהוא עצמו מסתמך על מסורת רבותיו [ניתן לקשור זאת גם למשמעות הביטוי "אמר רב... אמר רב..."]
5.
בשונה מהנ"ל מצינו:
גופי הלכות פרק ו - כללי אות ו' כלל רט:
וכן אמר ר' פלוני. מצינו שני אמוראים שהם חברים כגון ריש לקיש ורבי יוחנן רב ושמואל וכיוצא, כשאומר הגמ' דין אחד בשם אמורא אחד דעלמא וקאמר וכן אמר רבי יוחנן, מדקדק מדקאמר וכן אמר רבי יוחנן בלבד ולא הזכיר ריש לקיש עמו, מכלל דריש לקיש בר פלוגתיה פליג עליה, והוא הדין באמוראים אחרים שהם חברים מדקדק כך,
וגבי ריש לקיש ורבי יוחנן משני הגמ' שדרכו של ריש לקיש כשהיה אומר לו רבו הלכה אחת ממתין הרבה עד שיסיים כל דבריו, ואחר כך מקשה לו או מודה, ופעמים היה יוצא תלמיד אחד מביניהם קודם שיסיים רבי יוחנן, ובזה לא ידע להגיד דעת ריש לקיש, וכשהיה אומר השמועה לא היה אומר אלא וכן אמר רבי יוחנן, אף שלפי האמת גם ריש לקיש הודה לו, וזה מצינו שבועות (דף מ ע"א) איכא דאמרי משהי שהי לה, ובחולין [עה:] ובפרק הפועל [עבודה זרה עג:] ובכמה דוכתי.
לפי דבריו ניתן לומר שהגמרא טוענת שחכמים אלה חולקים על חבריהם. רבי יוחנן חולק על ריש לקיש ושמואל חולק על רב [זוגות מפורסמים].
לפי דבריו יתכן שהגמרא מביאה את רב אדא כדי לומר דווקא שחבריו חולקים עליו, ויוצא להיפך גמור מדברינו בסעיף 3. אלא אם כן נאמר שדברי ה"גופי הלכות" מתאימים רק כשמוזכר אמורא שהיה לו "חבר" [בר פלוגתא] ידוע!
6.
ולכן נראה יותר לומר, שהביטוי "וכן אמר" בא לומר שזהו חיזוק הדעה הקודמת לצורך קביעת ההלכה [וכנראה שמימרא זו שובצה על ידי "עורך הגמרא"] .
ולא קשור בהכרח דווקא לנאמר בסעיף 3 לעיל.
7.
לפי ההסבר ב"מתיבתא" לעיל בסעיף 3 הוא גם מסביר [בהערה מח] את מה שהגמרא בהמשך מקשה על עולא מברייתא, ועקב הקושיה עולא לא חוזר בו אלא משנה את הגירסא בברייתא. לפי דבריו, בגלל שכך היתה המסורת אצל עולא [מרב אדא] לכן הוא "נאלץ" לשנות את הגירסא. וזה מתאים יותר אם נאמר כמו שכתבנו בתחילת סעיף 3.2 שלעולא היתה גירסא מלאה לגבי המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי.
7.1
אולי כך ניתן ליישב מקרים אחרים בש"ס כשאמורא משנה/מתקן גירסא בברייתא כדי שלא יקשה עליו.
7.2
ואולי מדובר דווקא כשמדובר - כבסוגייתנו - בבית הלל ובית שמאי שהיו מסורות שונות לגבי דבריהם!
7.3
ואולי לפי האמור בסעיף 7 לעיל יש להבין מדוע תיקון הגירסא להלן מובא בניסוח זה של "תריץ ואימא הכי" - 8 מופעים בש"ס [לא בדוק בשאר המקומות בש"ס שמוזכר ביטוי זה], לעומת "אימא הכי" - כ- 50 מופעים [לא בדוק אם כולם באותה משמעות!].
8.
בהמשך הגמרא:
רב יוסף אמר: תנאי שקלת מעלמא? תנאי היא. דתניא: שלמים הבאים מחמת יום טוב ביום טוב, בית שמאי אומרים: סומך עליהם מערב יום טוב ושוחטן ביום טוב. ובית הלל אומרים: סומך עליהן ביום טוב, ושוחטן ביום טוב.
8.1
רב יוסף אומר שדינו של עולא תלוי במחלוקת תנאים. הוא מקדים לביטוי "תנאי היא" את הביטוי "תנאי שקלת מעלמא" - 5 מופעים בש"ס, ותמיד על ידי רב יוסף. חשוב: לא מוזכר בש"ס אף פעם ביטוי של "אמר רב יוסף תנאי היא".
8.2
אמנם אין בזה חריג כי לגבי האמורא "רבא" [למשל] מוזכר בש"ס רק פעם אחת הביטוי "אמר רבא תנאי היא", ולגבי "אביי" - פעמיים! ולגבי שאר האמוראים כמעט ולא מוזכר בכלל. הסיבה היא כנראה, כי את הביטוי "תנאי היא" שיבץ "עורך הגמרא" בש"ס!
8.3
לפי דברינו לעיל לגבי מה שהגמרא הביאה "וכן אמר רב אדא" כסיוע לעולא ניתן לומר שבא רב יוסף לומר שלא צריך לשנות את הגירסא - לפי אחד מהתנאים בברייתא להלן, והמסורת של עולא היא רק לפי אחד התנאים להלן בברייתא.
