מתי צריך לזכור את השבת?
הרב דב קדרון
ביצה טז ע"א
תניא, אמרו עליו על שמאי הזקן, כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. מצא בהמה נאה אומר: זו לשבת. מצא אחרת נאה הימנה - מניח את השניה ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו, שכל מעשיו לשם שמים. שנאמר ברוך ה' יום יום.
כלומר: שמאי הזקן דאג לאוכל טוב בשבת כבר מתחילת השבוע, ואילו הלל הזקן בטח בה' שיזמין לו אוכל טוב לשבת גם בסוף השבוע. בעניין הזה יש מחלוקת בין הפוסקים אם לנהוג כהלל או כשמאי.
הרבה פוסקים (מובא במשנה ברורה רנ סק"ב) כתבו שאין כאן מחלוקת בהלכה בין הלל לשמאי, אלא מדובר בתכונות אישיות ובמידות, וגם הלל מודה שעדיף לנהוג כשמאי, אלא שהוא לעצמו, כדי לחזק את מדת בטחונו בה', נהג אחרת, אבל לאנשים אחרים גם הוא היה ממליץ לדאוג למאכלי השבת כבר מתחילת השבוע. כך נראה גם מדברי רש"י בפירושו לתורה (שמות כ,ח) שמביא את הנהגתו של שמאי הזקן.
אולם הרמב"ן (שם) סבור שיש מחלוקת בהלכה בין הלל לשמאי, ולכן הקשה על רש"י שמכיוון שאין הלכה כשמאי לא היה צריך להביא את דבריו, אלא את דברי הלל שהלכה כמותו. ייתכן שהרמב"ן הבין כך, מפני שמחלוקת זו נזכרת גם במכילתא, שהוא מדרש הלכה, ושם יש מחלוקת בסיסית ביניהם בהגדרת החיוב לזכור את השבת, ששמאי מחייב לזכור את השבת עוד קודם לכניסתה, והלל סובר שחיוב הזכירה הוא רק בשבת עצמה, כאשר אומרים את הקידוש.
