הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
שינוי גירסא בלשון המשנה
ביצה ח ע"א
שאפר כירה מוכן הוא. אפר כירה מאן דכר שמיה? - אמר רבה: הכי קאמר: ואפר כירה מוכן הוא.
1.
ב"מתיבתא", הערה ח דן בעניין שנוי גירסא בגמרא. מדברי רבה נשמע שהוא גורס במשנה "ואפר..." במקום "שאפר..." כי מדובר בדין חדש שאיננו קשור לדין הקודם. ודרכו של התנא להחליף בין האותיות "ו" ו"ש"!
2.
והשל"ה מסביר:
של"ה - כללי התלמוד (ב) כלל רבי:
אות החיבור "ו" במשמעות של "וכן" [ולא רק במשמעות של "גם"]:
קיז. מצינו במשנה וברייתא וא"ו במקום 'או', כמו 'חלץ ועשה' מאמר, ביבמות (נ א), שרוצה לומר: [חלץ] או עשה מאמר, וכן יש הרבה [כיוצא בזה]. וכן הוא דרך המקראות, כמו 'איש אמו ואביו', (ויקרא יט, ג), רוצה לומר או אביו [או אמו], ורבים כמוהו. וענין, כי הוא"ו הוא כמו 'וכן' כאילו היה אומר 'אמו', 'ואביו' גם כן דינא הכי כמו האם.
3.
האות "ש" במשמעות של "ו":
דוגמא ראשונה:
ומצינו שיש שי"ן במקום וא"ו בכתובות פרק האשה שנתארמלה (כז א): ואם יש להם עדים, אפילו עבד אפילו שפחה, הרי אלו נאמנין שאין אדם נאמן על [ידי] עצמו, ורוצה לומר ואין אדם נאמן על עצמו.
כלומר, לא מדובר בנימוק לדין הקודם אלא מדובר בדין "חדש".
3.1
דוגמא שניה- סוגייתנו:
ובפרק קמא דביצה (ח א), שאפר כירה מוכן הוא, פריך התם אפר כירה מאן דכר שמיה, ומסיק אימא ואפר כירה כו'. (עכ"ל הליכות עולם. ומכאן ואילך לשון מהר"י קארו שם כללי הגמרא אות ד').
3.2
דוגמא שלישית:
ובפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מד ב) שכל היוצאין להציל חוזרין למקומן.
3.3
דוגמא רביעית:
ובפרק קמא דידים (מ"ב) שאין מצילין מידי כלי חרס אלא כלים (עכ"ל מהר"י קארו שם).
4.
הסבר לחילוף האותיות [ולא מדובר בעניין לשוני בלבד]:
קיח. וצריך ליתן טעם, מה שייכות יש שי"ן לוא"ו.
ונראה שבת"ר סדרי משנה שהיו קודם רבי, היה נשנה בשי"ן, ושם היה שייך לומר שי"ן, דהיה קאי על ענין שלפניו,
כלומר, היו משניות עתיקות שהיו לפני "רבי", ושם הביטוי "שאפר כירה" היה באמת המשך לדין [לא ידוע] קודם.
4.1
וקצת קשה לפי זה, מדוע לא מצינו שהגמרא "מחפשת" את אותו הקטע שחסר. דבריו מתאימים דווקא לביטוי אחר - "חיסורי מחסרא והכי קתני".
5.
רבי יהודה הנשיא קיצר את המשניות [בגלל הכלל של "תורה שבעל פה אי אתה רשאי לכתבה"] וממילא אותו קטע "חסר".
אחר כך כשקיצר רבי מהמשניות, ושנה כמו ששנה כאן, השי"ן לא זזה ממקומה, כי כל מה שהעתיק ממשניות ראשונות, לא רצה לשנות הלשון, דמשנה ראשונה לא זזה ממקומה.
6.
הוא מביא דוגמאות נוספות לכך שיש משניות שהן קשורות למשניות קדומות שאינן לפנינו.
וכן תמצא הרבה פעמים דלא רצו למחוק ולהגיה מה שנשנה ונאמר. ועיין לקמן (אות קכו) בענין רבי יוסי היינו תנא קמא כו', דבר בשם אמרו כו'. ועיין מה שכתבתי לעיל (אות קיד) בשם הכריתות, במשנה (פסחים ב א) במה שאמרו שתי שורות במרתף, דקאי אמשניות הקודמות.
7.
ראה שם ב"מתיבתא" שיש גם טעם בסוד לחילוף האותיות "ש" ו"ו".
8.
ושם, שיש אומרים, שהאות "ש" נשארת במקומה והכוונה היא שאת הביטוי הראשון במשפט - "ובית הלל מודים" צריך לייחס גם לביטוי "שאפר כירה מוכן הוא" [ויש מחלוקת ראשונים בזה].
9.
ראה גם ב"שוטנשטיין" הערה 3, בשם הגר"א שגם "חיסורי מחסרא" משמעו שניתן להבין את הקטע ה"חסר" מתוך ההקשר כולו.
