הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

מדוע דנים לפי בית שמאי

ביצה ז ע"א

והשוחט חיה ועוף ביום טוב וכו'. השוחט דיעבד - אין, לכתחלה - לא, אימא סיפא: ובית הלל אומרים: לא ישחוט, מכלל דתנא קמא סבר ישחוט! - הא לא קשיא; לא ישחוט ויכסה קאמר. - אימא סיפא: ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה, מכלל, דרישא לאו דיעבד הוא! -
אמר רבה: הכי קאמר: השוחט שבא לימלך, כיצד אומר לו? בית שמאי אומרים, אומר לו: שחוט, חפור, וכסה. ובית הלל אומרים: לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום.
רב יוסף אמר, הכי קאמר: השוחט שבא להמלך כיצד אומר לו? בית שמאי אומרים, אומר לו: לך חפור שחוט וכסה, ובית הלל אומרים: לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום.
אמר ליה אביי לרב יוסף: לימא, מר ורבה בדרבי זירא אמר רב קא מפלגיתו? דאמר רבי זירא אמר רב: השוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה, שנאמר +ויקרא יז+ ושפך את דמו וכסהו בעפר, עפר לא נאמר, אלא בעפר, מלמד שהשוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה, דמר אית ליה דרבי זירא, ורבה לית ליה דרבי זירא? אמר ליה: בין לדידי בין לרבה אית לן דרבי זירא, והכא בהא קא מפלגינן: רבה סבר, אי איכא עפר למטה - אין, אי לא - לא, חיישינן דלמא ממליך ולא שחיט. ולדידי (אדרבה), הא עדיפא, דאי לא שרית ליה אתי לאמנועי משמחת יום טוב.
 

1.
משמע שהדין בגמרא הוא בעיקר כדי להסביר את דברי בית שמאי.

2.
ויש להסביר: פעמים רבות בש"ס יש דיון בדברי החכם שידוע שאין הלכה כמותו ובעיקר כשמדובר לגבי בית שמאי. בדרך כלל הדיון הוא "רק" במציאת הנימוק לדברי אותו חכם בסגנון של "מאי טעמיה..." וזה נועד כדי להבין טוב יותר את הנימוק לדעה שכן הלכה כמותה [ובוודאי כשמדובר בבית הלל], ודוגמא לזה במקרה נוסף בעמוד זה בגמרא.

2.1
אבל כאן בסוגייתנו הדיון בדברי בית שמאי הוא מפורט ואף מובאת בו מחלוקת בין רבה ורב יוסף כיצד להסביר את דברי בית שמאי ולענות על קושיית אביי לרב יוסף שיכול להסביר את בית שמאי באופן שונה.

2.2
נכון הוא, שהדיון הוא גם לצורך הסבר בית הלל [למעשה מדובר בהסבר יסוד המחלוקת של בית הלל ובית שמאי] אבל כל עיקרו נועד מכך שהתעוררה קושיה על בית שמאי וכל הדיון להסביר את המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי הוא כדי "להצדיק" את דברי בית שמאי! [הערה: הגמרא מכנה בשלב הראשון את דברי בית שמאי כ"תנא קמא"]

3.
ראה ב"מתיבתא", הערה מז, שיש נפקא מינה להלכה בהסבר לדין של בית שמאי, כי ממילא יש להבין על פיו את דברי בית הלל.

3.1
נראה שזה הסבר כללי לכל מקרה דומה כשהדיון הוא בדעה שאיננה להלכה. ואין בהסבר זה עניין ייחודי בסוגייתנו.

4.
ויש מי שמדגיש שיש כאן עניין ייחודי, כיוון שבהמשך הסוגיה יש מי שאומר שלמעשה דברי בית הלל ובית שמאי בסוגייתנו הם הפוכים, וממילא, הדיון בדברי בית שמאי בסוגייתנו הוא למעשה דיון בדברי בית הלל:

5.
תוספות מסכת ביצה דף ט עמוד ב:

אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה - פירוש ההיא דתריסין דב"ה סברי אין מסלקין התריסין בי"ט וכל הנך משניות דמייתי מחליף ואותה דהשוחט כדקאי קאי

וקשה טובא להדא פי'
...
וע"ק [="ועוד קשה"] דא"כ דאותה דהשוחט נשארת במקומה
א"כ רבה ורב יוסף שקלו וטרו (לעיל דף ז:) אליבא דב"ש וזהו דוחק גדול ...

מכל מקום מהתוס' משמע שכעיקרון הוא מקבל את ההנחה, שהגמרא לא דנה ["מדשקיל וטרי"] בדעה שאיננה להלכה. כמובן, מדובר בדעה שכבר באותה תקופה שדנו בה האמוראים היה ידוע להם, שאיננה להלכה. וזה מתאים באופן וודאי לגבי בית שמאי שהיה ידוע כבר בתקופת התנאים שהלכה כבית הלל ["יצאה בת קול..."].