הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן / לימא כתנאי
ביצה ד ע"א
אתמר, שבת ויום טוב, רב אמר: נולדה בזה אסורה בזה, ורבי יוחנן אמר: נולדה בזה מותרת בזה. נימא קסבר רב קדושה אחת היא?
והאמר רב: הלכה כארבעה זקנים, ואליבא דרבי אליעזר, דאמר: שתי קדושות הן! -
אלא הכא בהכנה דרבה קמיפלגי,
רב אית ליה הכנה דרבה,
ורבי יוחנן לית ליה הכנה דרבה.
כתנאי, נולדה בשבת - תאכל ביום טוב, ביום טוב - תאכל בשבת. רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: עדיין היא מחלוקת; שבית שמאי אומרים: תאכל, ובית הלל אומרים: לא תאכל.
אושפיזכניה דרב אדא בר אהבה הוו ליה הנך ביצים מיום טוב לשבת, אתא לקמיה, אמר ליה: מאי לאטווינהו האידנא וניכלינהו למחר? - אמר ליה מאי דעתיך - רב ורבי יוחנן - הלכה כרבי יוחנן, אפילו רבי יוחנן לא קא שרי אלא לגומעה למחר, אבל ביומיה - לא.
והתניא: אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת ביצה שנולדה ביום טוב - אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי, ולא לסמוך בה כרעי המטה.
אושפיזכניה דרב פפא, ואמרי לה ההוא גברא דאתא לקמיה דרב פפא, הוו ליה הנך ביצים משבת ליום טוב. אתא לקמיה, אמר ליה: מהו למכלינהו למחר? - אמר ליה: זיל האידנא ותא למחר, דרב לא מוקי אמורא עלויה מיומא טבא לחבריה משום שכרות. כי אתא למחר אמר ליה:
תלמוד בבלי מסכת ביצה דף ד עמוד ב
איכו השתא אשתלאי, ואמרי לך: רב ורבי יוחנן - הלכה כרבי יוחנן.
הא אמר רבא הלכתא כותיה דרב בהני תלת, בין לקולא בין לחומרא
מבנה הסוגיה:
1.
מחלוקת בין רב ורבי יוחנן:
אתמר, שבת ויום טוב,
רב אמר: נולדה בזה אסורה בזה,
ורבי יוחנן אמר: נולדה בזה מותרת בזה.
2.
נימא קסבר רב קדושה אחת היא?
הגמרא מנסה להסביר את דברי "רב" שהביצה אסורה באותו יום שנולדה כיוון שהוא פוסק שקדושת שבת ויום טוב - כשהם רצופים - נחשבים כיום אחד ["יומא אריכתא"]. ולפי בית הלל ביצה שנולדה ביום טוב אסורה בו ביום
3.
הגמרא דוחה את האפשרות הנ"ל:
והאמר רב: הלכה כארבעה זקנים, ואליבא דרבי אליעזר, דאמר: שתי קדושות הן! -
כלומר, רב עצמו פסק במפורש, ששבת ויום טוב [כשהם רצופים] נחשבים כימים נפרדים - ולכן צריך שני עירובים שונים [במסכת עירובין דף לח].
3.1
ויש להעיר: הגמרא מתייחסת רק לדברי "רב" ולא לדברי רבי יוחנן [הצל"ח דן בזה באריכות. בכל הדף]. כנראה, שהגמרא כבר מתבססת על המשך הסוגיה שידוע שהלכה בסוגייתנו צריכה להיות כרב!
4.
אלא הכא בהכנה דרבה קמיפלגי,
רב אית ליה הכנה דרבה,
ורבי יוחנן לית ליה הכנה דרבה.
יש להעיר, כיצד רב ורבי יוחנן דנו בדברי רבה שחי אחריהם! ראה ב"שוטנשטיין", הערה 18, ומפנה לתוס' במסכת עירובין דך לח עמוד ב.
למעשה זו שאלה כללית גם לכל פעם שהגמרא מביאה חכם מאוחר לפני חכם מוקדם:
4.1
תוספות מסכת עירובין דף לח עמוד ב:
... תדע דלקמן קאמר אמלתא דרב יהודה אמר שמואל ובאותו הפת
והיכי מפרש שמואל מלתיה דרב יהודה שהיה תלמידו אלא ודאי רב יהודה ברייתא קתני.
משמע מתוס' שההנחה היא שדברי האמורא המאוחר הם דברי ברייתא [/"ברייתא"/]. ובסוגייתנו - מסכת ביצה דף ד - מתאים לומר כך כי רבה מסתמך על פסוק.
4.2
ונראה לומר יותר פשוט ויותר באופן כללי, שבסוגייתנו רב ורבי יוחנן כבר הכירו וכבר דנו ביניהם בדין של "הכנה", אלא שרבה הוא זה שאמר את הדין של "הכנה" במפורש [גם אם לא נזדקק לומר שדברי רבה הם על סמך ברייתא שהיתה בידו]
5.
המשך הגמרא:
הגמרא מסבירה שמחלוקת רב ורבי יוחנן היא מחלוקת תנאים:
כתנאי,
נולדה בשבת - תאכל ביום טוב, ביום טוב - תאכל בשבת.
רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: עדיין היא מחלוקת; שבית שמאי אומרים: תאכל, ובית הלל אומרים: לא תאכל.
כלומר, "רב" סובר כרבי אליעזר שסובר שגם במקרה כזה בית הלל סוברים שאם נולדה ביום טוב אסורה בשבת הסמוכה - ולהיפך.
5.1
מדוע נאמר "כתנאי" ולא "לימא כתנאי"?
בפשטות, הביטוי "לימא כתנאי" מובא רק כאשר אחר כך הגמרא מבטלת את הקשר הברור בין מחלוקת האמוראים למחלוקת התנאים.
5.2
צל"ח מסכת ביצה דף ד עמוד א:
כתנאי וכו'. סוגיא זו לכאורה משונה משאר סוגיות הש"ס דבשאר סוגיות בכל מקום דפליגי אמוראי במה תנאי דרך הגמ' להקשות לימא כתנאי וכאן הוא אומר בניחותא כתנאי,
ועוד כיון דע"כ ר"י משום ר"א ודאי אית ליה הכנה גם לר"י אלא דר"י כת"ק ס"ל, א"כ קשה היאך רמי ר"י לעיל דף ג' ע"א דר"י אדר"י והוצרך להחליף השיטה ומה חסר לו דטעמיה דר"י דאמר תאכל בשני אבל בראשון לא לאו משום משקין שזבו הוא אלא משום הכנה כיון דמצינו בפירוש דר' יהודה אית ליה הכנה.
ומ"ש התוס' כאן בד"ה רי"א וכו' הא דידיה והא דרביה היא גופא קשיא מנ"ל לר' יוחנן דר"י לא ס"ל בהא כרביה.
ודבריו קצת קשים, הרי מצינו פעמים רבות בש"ס מחלוקת אמוראים והגמרא אומרת עליהם "כתנאי".
6.
ובספרי הכללים ("הליכות עולם" ו"יד מלאכי") יש דיון יותר רחב בעניין. ר' יוסף קארו ב"כללי הגמרא" קובע ש"לימא כתנאי" משמעו קושיה! כלומר, הגמרא טוענת "לימא כתנאי" - מדוע האמוראים חלקו בדבר שכבר דנו בו התנאים, הרי היה די בכך אם כל אחד מהם היה פוסק כתנא מסויים, ולכן בדרך כלל הגמרות מתרצות קושיה זו באופן שכל אמורא סובר באמת כשני התנאים גם יחד.
7.
ואילו הביטוי "תנאי היא" או "כתנאי" לא מהווה קושיה, אלא בניחותא. ונשאלת השאלה מהו ההבדל?
8.
עונים כמה אחרונים כך: מברייתות שהיו ידועות לאמוראים ניתן להקשות עליהם ולטעון מדוע הם אומרים מימרא כמו תנא מסויים! היה להם להכריע כמותו ודי בכך ! אולם אם הברייתא לא היתה ידועה לאמורא או לאמוראים לא ניתן להקשות עליו שיפסוק כאותה ברייתא, שהרי לא הכירה! ולכן במקרה זה רב אשי – הביא את דברי התנאים לא בלשון קושיה "לימא כתנאי" אלא בלשון סיוע "כתנאי". הסיוע לדברי אמורא יכול להגיע גם מברייתא שלא הכירה ...
9.
לכן, אם נאמר שהברייתא בסוגייתנו לא היתה לגמרי ידועה לרב ולרבי יוחנן ולכן לא אומרים "לימא כתנאי". אולם יותר מסתבר כמו שאמרנו שבאמת ה"כתנאי" בסוייתנו נקבע מכיוון שאין לזה דחיה.
10.
אבל עדיין יש לשאול, אם הביטוי "כתנאי" אין משמעו קושיה, הרי רב יכול היה לפסוק כרבי יהודה בשם רבי אליעזר. ולכן נראה לומר, שאמנם הדינים בברייתא זהים לדינים של רב ורבי יוחנן, ואולם יתכן שהנימוקים לא זהים!
11.
ואולי זו הכוונה מהמשך דברי הצל"ח:
והנלע"ד דמה דאמר כתנאי אין הכוונה דפליגי ממש בהך פלוגתא
כי פלוגתא דהני אמוראי הוא בהכנה דרב אית ליה הכנה ור"י ל"ל הכנה, וממילא נחלקו אם הנולדה בזה מותרת בזה או אסורה, וקאמר כתנאי דפליגי ג"כ בנולדה בזה אם מותרת בזה,
אבל בדין הכנה כל חד מהאמוראי מוקי הני תנאי כותיה.
12.
המשך דברי הגמרא:
אושפיזכניה דרב אדא בר אהבה הוו ליה הנך ביצים מיום טוב לשבת, אתא לקמיה, אמר ליה: מאי לאטווינהו האידנא וניכלינהו למחר? -
אמר ליה מאי דעתיך - רב ורבי יוחנן - הלכה כרבי יוחנן, אפילו רבי יוחנן לא קא שרי אלא לגומעה למחר, אבל ביומיה - לא.
הגמרא קובעת כלל שבמחלוקת בין רב ורבי יוחנן ההלכה היא כרבי יוחנן. כלל זה מוזכר בש"ס בפירוש רק כאן [וכן בעמוד הבא] - מופע יחידאי!
12.1
ולכן יש לבדוק על ידי מי נקבע כלל זה או באיזו תקופה.
כאן מוזכר האמורא "רב אדא אהבה".
12.2
הבעיה היא שהיו כמה חכמים בשם זה:
מתוך "אטלס עץ חיים":
הראשון:
רב אדא בר אהבה - אמורא בבלי בדור הראשון השני.
תלמידו המובהק של רב (ברכות מ"ב ע"ב). חברו של רב הונא (ברכות ה' ע"ב). נולד ביום שמת רבי (קידושין ע"ב ע"ב). זכה לאריכות ימים (תענית כ' ע"ב). לפי שיטת רש"י חי עד תקופת ר' נחמן בר יצחק (קידושין ע"ב ע"ב), ותוס' חולקים
וסוברים ששני ר' אדא בר אהבה היו (שם).
השני:
ר' אדא בר אהבה - אמורא בבלי בדור החמישי. תלמידו המובהק של רבא (ב"ב כ"ב ע"א). ויתכן שקיבל גם מרב יוסף
(יבמות קכ"ב ע"א).
השלישי:
ר' אדא בר אהבה - אמורא בדור הששי. תלמידו של רב פפא (חולין קל"ג ע"ב) חי בדורו של רב אשי.
והוא שאמר "מימות רבי עד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד" (סנהדרין ל"ו ע"א).
[ והוא אינו ר' אדא בך אהבה הקודם, שכן הוא נפטר בחיי רבא (ב"ב כ"ב ע"א) ורבא נפטר ביום שנולד רב אשי (קידושין ע"ב ע"ב) ].
לפי הנ"ל יוצא שלא ברור באיזו תקופה של האמוראים נקבע כלל זה.
13.
ואולי מהמקור הבא:
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מז עמוד ב:
"אמר ליה רבינא לרבא: מאי דעתיך - דאמר רב יהודה אמר שמואל: חפצי נכרי אין קונין שביתה, והא שמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן, ואמר רב חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: חפצי נכרי קונין שביתה - גזירה בעלים דנכרי אטו בעלים דישראל! הדר אמר רבא: ליזדבנו לבני מברכתא..."
כאן מוזכר הכלל המקביל שהלכה כרבי יוחנן נגד שמואל. וסביר להניח שבאותה תקופה נקבע גם הכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד רב... וכאן מדובר שרבינא אמר זאת לרבא. ולכן יש להניח שגם הכלל שבסוגייתנו שהלכה כרבי יוחנן נגד רב נקבע בתקופת רבא [ומדובר ברבינא הקדמון - אחד מהם - שחי בימי רבא!].
הביטוי "שמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן" - מופע יחידאי בש"ס. כללי פסיקה בגמרא עצמה כמו לעיל לגבי "רב ורבי יוחנן"
14.
ונראה כך גם מהמשך סוגייתנו להלן...
המשך דברי הגמרא:
והתניא: אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת ביצה שנולדה ביום טוב - אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי, ולא לסמוך בה כרעי המטה.
ראה ברש"י שזו לא קושיה אלא הוכחה. ובאמת קצת קשה מדוע עורך הגמרא לא מצא ביטוי נפרד להוכחה ולא כמשמעות הרגילה של "והתניא" שהוא פתיחה לקושיה! [ויש מבדילים בין "והא תניא" ל"והתניא"]
15.
אושפיזכניה דרב פפא, ואמרי לה ההוא גברא דאתא לקמיה דרב פפא, הוו ליה הנך ביצים משבת ליום טוב.
אתא לקמיה, אמר ליה: מהו למכלינהו למחר? -
אמר ליה: זיל האידנא ותא למחר, דרב לא מוקי אמורא עלויה מיומא טבא לחבריה משום שכרות.
כי אתא למחר אמר ליה:
תלמוד בבלי מסכת ביצה דף ד עמוד ב
איכו השתא אשתלאי, ואמרי לך: רב ורבי יוחנן - הלכה כרבי יוחנן.
לא לגמרי ברור מדוע הגמרא היתה צריכה להביא "סיפור" ולא אחד אלא שנים!
כאן מדובר ברב פפא - שחי בדור שאחרי רבא - ולכן מתאים לדברים שאמרנו לעיל בסעיף 13, שהכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד רב נקבע בימי רבא!
16.
הא אמר רבא הלכתא כותיה דרב בהני תלת, בין לקולא בין לחומרא.
רב פפא מסביר שרבא עצמו פסק כרב נגד רבי יוחנן בשלוש הלכות שקשורות לביצה שנולדה:
16.1
א.
בשבת ויום טוב - נולדה בזה אסורה בזה - הלכה כרב לחומרא.
16.2
ב.
בשני ימים טובים של גלויות - הנולדת בראשון מותרת בשני - הלכה כרב לקולא.
16.3
ג.
בשני ימים של ראש השנה - הנולדת בראשון אסורה בשני - הלכה כרב לחומרא.
16.
גם מסעיף זה משמע כדברינו לעיל שהכלל שבדרך כלל הלכה כרבי יוחנן נגד רב נקבע בימי רבא!
17.
ועל קביעה זו של רבא יש לשאול מדוע באמת הוא פסק בשלושת הדינים הנ"ל כ"רב"!
שאלה זו מתאימה לכל מקום שהגמרא - או אמורא מסויים - פוסקת במחלוקת חכמים בניגוד לכללי פסיקה כלליים או בניגוד לכללי פסיקה ספציפיים-נקודתיים-אישיים - כפי שבסוגייתנו ההכרעה היתה צריכה להיות שהלכה כרבי יוחנן נגד רב!
