מדוע "כוח דהתירא עדיף"?
הרב דב קדרון
ביצה ב ע"א
רש"י מבאר מדוע "כוח דהתירא עדיף":
טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר, שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא להתיר, אבל כח האוסרין אינה ראיה, שהכל יכולין להחמיר, ואפילו בדבר המותר.
וכותב על כך בעל הצל"ח שהוא רגיל לפרש שכוח דהתירא עדיף דווקא בעניין שהוא מן התורה, משום שבעניינים דאורייתא צריך להחמיר בספק ולכן נחוץ להשמיענו את ההיתר, כי אם לא נדע אותו בבירור מוטל עלינו להחמיר מספק, והאוסר לא הועיל לנו בדבריו, כי גם מבלעדיו אף אם היה לנו ספק היינו מחמירים. על פי זה, הוא מוסיף, בעניין שהוא דרבנן, צריך לומר שכוח דאיסורא עדיף, כי מכיוון שבספק דרבנן פוסקים לקולא, נמצא שהאוסר הוא המחדש כי אם לא נדע את האיסור הרי מחמת הספק נפסוק לקולא, ואילו המתיר לא מועיל ולא מחדש דבר, כי גם בלעדיו היינו מקילים.
אולם מהר"ץ חיות (בהגהותיו) מקשה על ההסבר הזה ממקומות אחרים בש"ס שעוסקים בעניין דרבנן, ובכל זאת גם שם נאמר שכוח דהתירא עדיף. כך סבורים עוד מרבותינו האחרונים (כתב סופר גיטין מא,ב, שפת אמת מועד קטן יא,ב), שבכל מצב עדיף להשמיענו את כוחו של המתיר, כפי שמסביר רש"י, ומכאן משמע שגם באיסור דרבנן מי שלא יודע נוטה יותר להחמיר, ורק מי שיודע בוודאות שניתן להקל כוחו גדול להקל.
מספרים על הגרש"ז אויערבך זצ"ל שכאשר נשאל לגבי איסור דרבנן מסוים בשבת, ענה לשואל: לפי דעתי זה אסור, אבל ידוע לי שיש מתירים, ומכיוון שלך יש ספק בדבר – לך זה מותר.
