מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

מוכר שמכר דבר דומה למה שביקש ממנו הקונה

הרב צבי שפיץ

ביצה ז ע"א

שאלה
קונה ביקש ממוכר שימכור לו סחורה מטיב מסוים או לפי מספר קטלוגי מסוים, ומאחר ואותו הדבר לא היה ברשות המוכר, הוא מכר לו מבלי ליידע אותו חפץ או סחורה דומה שארוזה היטב מבלי שיבחין בכך או ששלחו לביתו במשלוח. והקונה גילה בביתו שזה שונה ממה שביקש.
האם הקונה לאחר שקיבלה, ונודע לו בביתו מהשינוי, יכול לבטל כעת את המקח בטענה של מקח טעות או שמכיון שקיבל דבר דומה למה שביקש המקח קיים. אלא שאם ישנו הפרש במחיר בין מה שביקש למה שקיבל, יחזיר לו המוכר את תוספת הכסף שקיבל?

תשובה
א. חייב המוכר לספק לקונה באופן מדויק את הסחורה שביקש ממנו. ולדעת כל הפוסקים אין המוכר רשאי ללא ידיעת הקונה למכור לו דבר שונה ממה שביקש ממנו, ולמרות שהוא דומה לכך. לפיכך אם יש למוכר רק דבר דומה - עליו לומר לקונה זאת בפירוש. אמנם רשאי המוכר לשכנעו (אם העובדות נכונות) שלמטרה שעבורה נצרך את הסחורה, גם הדבר הדומה טוב לכך, או שישכנעו לקנות את הדומה בגלל שיוזיל לו במחירו וכדו'.
ב. נחלקו הפוסקים בדיעבד אם מכר לקונה ללא ידיעתו דבר שונה ממה שביקש, לפיכך הדין הוא כדלהלן: אם ברור שלמטרה שנצרך הקונה, החפץ שקיבל אינו מתאים או שאותו קונה מקפיד לקנות דווקא את המוצר שביקש, ולא היה קונה בשום אופן דבר שונה למרות שדומה לו - המקח בטל, ולכן המוכר יקבל בחזרה את סחורתו, והקונה יקבל ממנו את כספו ששילם.
אולם אם נראה לבורר, לביה"ד או אם הקונה מודה שבדיעבד יתכן שאם היה יודע מראש על השינוי היה מסכים להתפשר ולקבל דבר דומה ממה שביקש - המקח קיים. ואם ישנו הפרש במחיר בין האיכות שביקש למה שקיבל בפועל, יחזיר לו המוכר את ההפרש במחיר. ועיין במקורות שהבאנו דוגמאות מעשיות לכך. אולם נדגיש, שלמרות שבדיעבד המקח קיים, אולם אם המוכר שינה במזיד, איננו נחשב שנשא ונתן באמונה עם כל המשתמע בכך בחשבונות שמים.

מקורות
הגמ' בביצה (ז.) לפי גירסת התרומת הדשן (ח"א, סי' שכב) דנה, לגבי אדם שביקש מהמוכר שימכור לו ביצים מתרנגולת שהטילה אותן בחייה, שאז הן מבושלות טוב יותר, וממילא גם טעימות יותר, ולא ביצים שנמצאו בבטן התרנגולת לאחר שנשחטה, שביצים אלו מבושלות פחות טוב. והמוכר נתן לו ביצים שנמצאו בבטן התרנגולת. ואמר רב אמי - שהמקח קיים. וביאר התה"ד את הגמ', שמאחר והקונה רוצה את הביצים לאכילה, וגם ביצים אלו ראויות לאכילה, אלא שהן פחות מבושלות, לפיכך אין כאן טעות במקח, אלא שאם ביצים מתרנגולת חיה שוות יותר כסף, והקונה שילם לו עבורן מראש, יחזיר לו את ההפרש במחיר. ורק אם הקונה קנה את הביצים כדי לחממם ולהוציא מהן אפרוחים, ומאחר ומביצים שנמצאו בבטן התרנגולת לא ניתן להוציא אפרוחים, במקרה זה הביצים הללו לא שוות עבורו מאומה, ולכן המקח בטל.

מחלוקת תרומת הדשן והב"ח כשהמוכר שינה
לפיכך כתב שם בתה"ד, שהדין שנאמר בגמ' קיים, גם אם קונה באטליז ביקש מהמוכר בשר באיכות מסוימת, ומכר לו בשר מאיכות פחותה מכך, מכיון ששני סוגי הבשר ראויים לאכילה. ורק אם ידוע שהקונה הוא אסטניס שאף פעם לא אוכל את הבשר מהסוג השני מכל סיבה שהיא, במקרה זה נחשב הדבר לגביו כמקח טעות, והמוכר יחזיר לו את כספו. אולם אם לא ידוע שהוא אסטניס, במקרה זה המקח קיים, והמוכר יחזיר לו את ההפרש הכספי במחיר שבין שני סוגי הבשר.
והנה הב"ח בחו"מ (סי' רלג,א) חלק על תה"ד, מאחר ולדעתו אפילו אם הקונה אינו אסטניס, אבל מכיון שביקש לקנות בשר מסוים, איך אפשר להאכיל אותו בניגוד לרצונו בשר שאינו מעוניין בו. ולכן נחשב הדבר כמו קונה שביקש מהמוכר חיטים יפות ומכר לו חיטים רעות, שמבואר במשנה ב"ב (פג:) שהמקח בטל, וכך גם נפסק בשו"ע חו"מ (סי' רלג) לגבי חיטים. לפיכך כותב הב"ח, שבנידון של התה"ד יחזיר הקונה למוכר את הבשר שקיבל ממנו, והמוכר ישיב לו את כספו. והביא הב"ח שם ראיה לדבריו מדברי הר"ן בקידושין (יז: ד"ה ודאמרינן) שלומד כמותו בגמ' בביצה (ז.) אלא שהייתה להם גירסא שונה בגמ' שם.
והנה בביאור הגר"א על השו"ע שם (ס"ק ב) כתב: שדעת תה"ד כדעת הרמב"ן, אבל הרא"ה והר"ן בקידושין נחלקו עליו וסוברים כמו שכתב הב"ח. וגם הנתיבות שם בביאורים (ס"ק ג) הסכים שיש בנידון של התה"ד מחלוקת ראשונים, ולכן הוי ספיקא דדינא שלא ניתן להוציא את הכסף ממי שמוחזק בו. ולכאורה נראה מלשונו של הרמ"א שם כפי שהביא את דברי התה"ד להלכה, שכוונתו להכריע באופן פשרני שישתווה ברוב המקרים בין כל הדעות. וכמדומה שזה גם כלול בדברי הנתיבות שם שכתב: ולשיטת הרמ"א - הוא הדין - כל דבר שנראה לביה"ד שאין קפידא על כך ע"כ.

ביאור מורחב לשיטת הרמ"א בתוספת דוגמאות מעשיות
לאור האמור ננסה בס"ד לבאר את הכרעת הרמ"א מתוך הנסיון במקרים אלו, בתוספת ביאור והמחשת דוגמאות מעשיות ששכיחות בזמן הזה. דבר ברור הוא, שגם לתה"ד תמיד המוכר צריך לתת לקונה את הסוג, הצבע, המידה, והטיב שביקש ממנו, ואינו רשאי בשום אופן להטעותו ולתת לו דבר שונה. לפיכך אם אין ברשותו מה שהקונה ביקש לקנות - עליו לומר לו זאת בפירוש. אמנם הוא רשאי לשכנעו שלמרות השינוי, גם מוצר דומה טוב בשבילו, או שבגלל השינוי יוזיל לו במחיר וכדומה. לפיכך כל הנידון ההלכתי הוא בדיעבד כשהדבר לא נעשה, והמוכר סיפק לו סחורה שונה ממה שהקונה ביקש ממנו לקנות, שבאופן הזה נחלקו רבותינו הראשונים בדבר.
והנה טוען הרמ"א, שבכל המקרים שנראה לביה"ד, וכ"ש אם גם הקונה מסכים לכך באופן עקרוני, שאע"פ שהעדיף לקנות מה שביקש, אולם אם המוכר מראש היה אומר או משכנעו שהדבר הדומה שישנו ברשותו הוא גם טוב עבור צרכיו, בדיעבד היה קונה את הדבר הדומה – באופן הזה המקח קיים, ואם ישנו הפרש במחיר יחזיר לו המוכר את ההפרש הכספי. מאחר והרמ"א מבין, שמכיון שאצל רוב בני אדם גם מלכתחילה - הדברים שמעוניינים לקנות אינם חד משמעיים בבחינת - כזה ראה וקדש, אלא שלכתחילה יש להם עדיפות לדבר מסוים, ולכן במקרים רבים בקשתם אח"כ לבטל את המקח נובעת רק בגלל שמרגישים פגועים באופן אישי מהמוכר שהטעה אותם, ולא בגלל הקפדתם העקרונית על שינוי החפץ מצד עצמו. לפיכך מאחר והנידון ההלכתי של ביטול מקח מתייחס אך ורק לחלק הממוני של המקח ולא לתחום האישי, לכן אם נראה שבדיעבד מצד החפץ הקונה מסכים לקנותו - המקח קיים, ורק אם ישנו הפרש במחיר, יקבל הקונה את ההפרש בחזרה.
אולם אם הקונה קיבל דבר ששונה במהותו ממה שביקש כמו, אם ביקש לקנות חיטים טובות ונתנו לו רעות או שביקש יין ונתנו לו חומץ, או במקרים אחרים שברור שיש לקונה הקפדה לקנות את הדבר שביקש כגון: אם ביקש לקנות בשר שומני דוקא לצורך צלייה והמוכר נתן לו בשר דל שומן, שלאחר צלייתו הוא מתקשה ואינו ראוי כמעט לאכילה. או בנידון הפוך כגון: שאם מסיבות רפואיות סובל הקונה משומנים בדם [כולסטרול] ולכן ביקש דווקא בשר דל שומן וניתן לו בשר רווי שומן, במקרים אלו המקח בטל, כי הקונה מקפיד לקנות מה שביקש. וכן אם הקונה הקפיד לקנות מכשיר חשמלי או ריהוט בצבע מסוים לחדר שנמצא שם ריהוט בצבע שביקש, ולכן הקונה מקפיד שכל הריהוט בחדר זה יהיה באותו הצבע ולא בצבעים שונים, וקיבל ריהוט או מכשיר חשמלי בצבע שונה. או שהקונה הינו אדם דייקני, שבשום אופן לא היה מוכן לקנות חפץ שונה ממה שביקש - במקרים אלו המקח בטל. לפיכך בכפוף לשיקולים אלו והדומים לכך, צריך לדון בכל מקרה לגופו.