טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

דבר אחר, למינהו, להביא סנונית לבנה – סנונית רפתות 

 

"דבר אחר, למינהו, להביא סנונית לבנה, דברי ר"א. אמרו לו: והלא אנשי גליל העליון אוכלים אותו מפני שקרקבנו נקלף. אמר להם: אף הן עתידין ליתן את הדין ... אמר רב יהודה: עוף המסרט כשר לטהרת מצורע וזו היא סנונית לבנה שנחלקו בה ר' אליעזר וחכמים. אמר אמימר: בחיורא כרסה כולי עלמא לא פליגי דשריא, כי פליגי בדירוקא כרסה ר"א אסר ורבנן שרו והלכתא כר"א. מר זוטרא מתני הכי: בדירוקא כרסה כולי עלמא לא פליגי דאסיר, כי פליגי בדחיורא כרסה, ר"א אסר ורבנן שרו, והלכתא כרבנן דשרו. בשלמא למ"ד בחיורא כרסה פליגי, היינו דקתני זו היא סנונית לבנה, אלא למ"ד בדירוקא פליגי, מאי זו היא סנונית לבנה? לאפוקי דבתי דאוכמתי" (חולין, סב ע"א). 

שם עברי: סנונית רפתות   שם באנגלית: Barn Swallow   שם מדעי: Hirundo rustica     
 
השם בשפות אחרות: ערבית: כטאף, סונונו


הנושא המרכזי: לזיהוי הסנונית


תקציר: סוגייתנו עוסקת בכשרות הסנוניות למאכל ולטהרת מצורע. מדברי האמוראים אנו לומדים שקיימים שלושה טיפוסים של סנוניות הנבדלים בצבע גחונם (לבן, "ירוק" ושחור). לגבי כשרות הסנוניות הלבנות וה"ירוקות" קיימת מחלוקת בין חכמים ורבי אליעזר, הנתונה אף היא עצמה למחלוקת אוקימתות, ואילו הסנונית בעלת הגחון השחור טמאה לדעת הכל. לאור העובדה שקיימת מסורת זיהוי מוצקה של הסנונית ולאור כך שבאזורנו אין מין סנונית בעל גחון שחור ניתן לשער שהכוונה לסיס החומות הדומה מאד לסנוניות. המפרשים מתארים את הסנונית השחורה כמין המקנן על קירות הבתים ודבר זה נכון גם לגבי סיס החומות. זיהוי הסנוניות כמין המוכר גם היום בשם זה מאפשר לפרש את שמה הנרדף של הסנונית – "עוף מסרט". הסנוניות וגם הסיסים כמעט שאינם משתמשים ברגליהם להליכה והן התפתחו בעיקר לצורך האחזות ותלייה בסדקי קירות. הדבר גרם להתפתחות אצבעות חזקות וטופרים חדים יחד עם תנועות אינסטינקטיביות של לפיתה. כתוצאה מכך עופות אלו עלולים לגרום לשריטות לאוחז בהם יותר מאשר מינים אחרים.

להלכה נפסק אמנם שהסנונית הלבנה (למשל סנונית רפתות או טסית) טהורה ולחלק מהדעות גם ה"ירוקה" (צהובה-אדמדמה), אך בפועל המנהג לאסור את כל המינים כדין הסנונית השחורה. הדיון לגבי כשרות הסנונית הושפע גם ממקורות מהם ניתן היה להוכיח ש"הדרור" (1) הוא עוף טהור. קשר זה בין ה"דרור" והסנונית אפשרי רק לדעת המזהים בין שני המינים דבר שאיננו מוסכם (ראו במאמר ). מאידך גיסא, על פי גישה זו, היו שאסרו את הדרור לאכילה בדומה לסנונית. לענ"ד "דרך המלך" בסוגיה זו היא להניח ש"דרור" הוא שמה של קבוצת עופות הכוללת בתוכה גם את הסנוניות (ואולי גם מינים טמאים) אך גם שמו של מין ספציפי הנקרא היום דרור הבית הכשר לכל הדעות.
|
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
 
 את הסנונית מזהה רש"י כ"ארונדייל"א" שהוא שמה של הציפור הנקראת בשם זה גם היום(2). במסכת שבת (עז ע"ב) מוזכרת הסנונית כמאיימת על הנשר: "אימת סממית על העקרב, אימת סנונית על הנשר וכו'". מפרש שם רש"י: "סנונית - ארונדייל"א, נכנסת תחת כנפי הנשר ומעכבו מפרישת כנפיו". בצרפתית של ימינו נקראת הסנונית Hirondelle ובצרפתית העתיקה arondele. באופן דומה זיהה גם רב האי גאון כפי שמצטטים כמה מהמפרשים כמו למשל אבן ג'נאח (ערך "עגר"): "ותור וסיס ועגור פרשו בו סנוניתא והיא בלשון ערבי כטאף (וכן אמר התרגום ושפנינא וכרכיא וסנוניתא) וכן פרש בו רבינו האי ז"ל בפרוש שבת". בפירוש הרד"ק (ישעיהו, לח ד') אנו מוצאים: "כסוס עגור - ועגור, תרגם יונתן וסנוניתא והוא סנונית הנזכר בדברי רז"ל, ופירוש רבינו האיי כטאף בערבי והוא שקורין ארונד"א וכו'". הרמב"ן (חולין, סב ע"ב) מוסיף פרטים נוספים המאששים את זיהוי זה:

"... ושוב ראיתי בסנונית שפירש"י ז"ל אורונדולא וכ"כ רבינו האיי ז"ל כי סנונית היא כטאף בערבי, ומצאתי לראשונים על הכתוב (ירמיה ח' ז') ותור וסיס ועגור ידעו עת בואנה שתרגמו עגור בלשון ערבי אל סנוניה הוא אל כטאף, ואמרו עוד כי אל כטאף יקרא בלשון פרס סנון, וכן תרגם יונתן ב"ע סנוניתא והוא האורונדלא שאמרו וכו'".

מעניין שגם בערבית בת ימינו נקראת הסנונית כטאף (خطاف) או סונונו (سُنُونُو). למילה כטאף יש משמעות נוספת והיא ווים או אנקול וייתכן ומקורה במבנה המנוון של רגל הסנונית הדומה לווים. גם רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה, נתיב ט"ו ח"ה דף קלב טור ב') זיהה את הסנונית כסוג הנקרא בשם זה היום אלא שכינה אותו בשמו בספרדית (שפת ארץ מושבו): "ועוד פשוט שם בגמרא סנונית הדרה בבתים טהורה והוא שכרסה לבנה והוא הדולו נדרינא והעם נהגו בו איסור" (כך נכתב בנוסח פרוייקט השו"ת). קרוב לוודאי שקיים כאן שיבוש וצ"ל "גולונדרינ"א" כפי שנכתב בציטוט דבריו ב"ים של שלמה" (חולין, פ"ג קי"ז). "גולונדרינ"א" (golondrina) הוא שמה של סנונית הבתים בספרדית. 
 

מאפייני הסנונית על פי המקורות

צפור קטנה

לאחר שסקרנו את מסורת זיהוי הסנונית נפנה לברר כיצד היא מתוארת במקורות ונבדוק האם מאפייניה הולמים את זיהויה כציפור הנושאת את שם זה בימינו. דברי הגמרא "אימת סנונית על הנשר" מפורשים לאור כך שהסנונית היא ציפור קטנה המאיימת על הנשר הגדול בדומה ליחס בין בני שאר הזוגות המופיעים באותה ברייתא. גודלה הקטן של הסנונית מאפשר לה להכנס תחת כנפי הנשר כפי שפירש רש"י. הריטב"א כתב במפורש: "סנונית. מין עוף, וכולם הם קטנים בענין שאין יכולת בגדולים להנצל מהם".
 

אצבע יתירה וקורקבן נקלף

ממהלך הסוגיה בחולין (סב ע"א) הדנה בסימנים על פיהם ניתן להכשיר עופות אנו לומדים שלסנונית יש רק שנים מבין ארבעת סימני הכשרות. מדברי הרמב"ן משתמע שהוא בדק בעצמו את מבנה הסנונית ומצא שיש לה אצבע יתירה וקורקבן נקלף: 

"... ובדקתי בו ומצאתי לו קורקבן נקלף ביד, ואצבע יתירה יש לו, ואין לו זפק כלל והם סימניו של עורב, ואם כן בשניהם נגרוס מפני שקורקבנו נקלף אלא שאנשי גליל העליון היו מקילין בזו ומחמירין בזרזיר, מפני שהולך אצל עורב. ואנשי כפר תמרתא מקילין אף בזרזיר, ולא היא דרבנן דאמרו לו בתרוייהו שרו, אלא בגליל העליון היו הסנוניות מצויות ונוהגין בהן היתר במסורת, ובכפר תמרתא היו הזרזירין מצויין ונהגו בהן היתר. והענין לשניהם דכיון שמצאו לו קורקבן נקלף עם סימנו הידוע והנראה שהוא אצבע יתירה ומעתה אין לספקו בעשרים עופות אלא בעורב, היו סבורים לומר שהוא טהור דודאי אינו מינו שאינו דומה לו בפרצוף כלל, ואמר להם ר' אליעזר דשניהם אסורין מפני סימני עורב וכל שכן בזרזיר דשכונתו עמו מורה שהוא מינו, אבל בשכן ונדמה לו מודו רבנן והיינו נדמה בצורה כלשון אחר שפירשתי כמו שנודע מן הבדיקה הנזכרת".

ייתכן וברשב"א אנו מוצאים טעם שונה לחלוקה בין עורב לסנונית. בניגוד לרמב"ן שכתב "שאינו דומה לו בפרצוף כלל", והכוונה כנראה למבנה המקור והפנים, הרי שהרשב"א התייחס להבדלי הצבע: 

" ... וסנונית לבנה אף על פי שדומה לו בסימנין הרי היא חלוקה ממנו במראה שזה שחור כולו וזה לבנה. ואי נמי סנונית לבנה משום דאינה שוכנת עמו, ורבי אליעזר דאסר משום שדומה בסימנין ובמראה רובה שכולה שחורה חוץ מכריסה, כנ"ל".

יש בדברים אלו לרמוז על צבעי הסנונית בעלת הגוונים הכהים/שחורים בגב והבהירים בגחון. על העורב כתב הרשב"א "שזה שחור כולו" ואילו על הסנונית "שכולה שחורה חוץ מכריסה". לסנונית 4 אצבעות, ככל ציפורי השיר, ועל פי עדות הרמב"ן גם קורקבן נקלף. 
 

עוף מסרט

"עוף המסרט" לפירוש רש"י הוא עוף שורט ("המסרט – אשגרטנ"ר בלע"ז". ד"ר מ. קטן (3) תירגם ל"שורט"). ז. עמר הסביר שכתוצאה מכך שהסנונית מבלה את רוב זמנה בתעופה טופריה (ציפורניה) אינן נשחקות על גבי הקרקע כציפורים אחרות ולכן הן חדות ושורטות. הרב א. בן דוד התייחס בספרו "שיחת חולין" (עמ' תכה) למשמעות שם זה והציע שתי חלופות הסבר. א. רגלי הסנוניות חלשות ולכן אינה נאחזת היטב בכותל אלא שורטת אותו ב"ציפורניה". ב. "או שקרויה כך ע"ש שמסרטת את האדם המנסה לתפשה בזמן שהיא חומקת ממנו". ההסבר הראשון לא עומד במבחן המציאות הביולוגית משום שהסנוניות מצטיינות ביכולת ההאחזות שלהן בסדקים בסלעים וקירות אבן. כעופות שהתמחו בלכידת חרקים מעופפים כמעט ולא היה להם צורך בהליכה וכתוצאה מכך רגליהם התנוונו והן קצרות וחלשות. הן אינן מתאימות להליכה אלא לעמידה ואחיזה בלבד. הטופרים חזקים ומאונקלים ומסייעים לאחיזה בזיזי סלע וסדקי קירות. גם ההסבר השני לוקה בחסר משום שלא ברור הקשר בין הסנונית לעוף שורט. במה התייחדה הסנונית בהשוואה לעופות אחרים המנסים להשתחרר לאחר שנלכדו? התשובה לשאלה זו נובעת מיניה וביה מהעובדה שהסנונית מותאמת היטב לאחיזה ותלייה. טופריה חזקים ומאונקלים בהשוואה לטופרי צפורי שיר אחרות ועלולים לגרום לשריטות. יתר על כן, הצורך להשתמש בטופרים לצורך האחזות כרוך בהתפתחות תנועות מתאימות של הידוק האצבעות באופן אינסטינקטיבי הגורמות לשריטות לאוחז בהן.  
 

גווני הסנוניות

מתוך מהלך הסוגיה ודברי המפרשים ניתן ללמוד על שלושה דגמי צבע של סנוניות. הדגם הראשון הוא של סנונית בעלת גב שחור וגחון לבן ("חיורא כרסה"). דגם צבע זה קיים בכמה ממיני הסנוניות בארץ שהנפוצים בהם הם סנונית רפתות (תמונות 1-2) וטסית (תמונה 3). הדגם השני נקרא "ירוקא כרסה" ולאור כך שבלשון חז"ל "ירוק" עשוי להיות צהוב או אף גוון אדמדם (ראו במאמר "האי ריאה דדמיא ככשותא, וכמוריקא") הרי שניתן לשער שמדובר במין סנונית שגבו שחור וגחונו צהבהב או אדמדם. ייתכן שהכוונה לסנונית המערות (תמונה 4). המין השלישי שחור לחלוטין ונפוץ בבתים ("דבתי דאוכמתי") כפי שפירש רש"י: "לאפוקי דבתי - הגדלות והדרות בקירות הבתים ושחורות הן". לשיטת אמימר עלינו להניח שהשם "סנונית לבנה" כולל הן את הסנונית בעלת הגחון הלבן והן את בעלת הגחון ה"ירוק". מפשט הסוגיה משתמע שסנונית בעלת גחון לבן טהורה (לדעת אמימר לכו"ע ולדעת מר זוטרא רק לחכמים שההלכה כמותם). סנונית "ירוקה" טמאה (למר זוטרא לכו"ע ולאמימר רק לר"א). סנונית בעלת גחון שחור טמאה לכו"ע. 
 

זיהוי מיני הסנוניות

מסורת הזיהוי של הסנונית מבוססת מאד, כפי שראינו לעיל, אך דווקא משום כך מתעורר קושי רב בזיהוי ה"סנונית השחורה". סקירה של מיני הסנוניות החיות בארץ ישראל ובבבל (עירק) מלמדת שלכל מיני הסנוניות (סנונית הבתים, סנונית מערות,  טסית ועוד) יש גחון בהיר (לבן או אדמדם) ואין ביניהן סנונית שחורה לחלוטין. לאור הדמיון הרב של סיס החומות (Apus apus) (תמונה 5) לסנוניות כנראה שהוא המין "סנונית שחורה". הדמיון מתבטא במבנה הכנפיים, מבנה הרגל, גוונים, קולות, התנהגות רבייה, צורת איסוף המזון ועוד. ראוי לציין שגם בימינו קיימות שפות שבהן אין אבחנה בשמם של מיני עופות אלו. סיס החומות שחור או אפרפר כולו ובונה את קיניו על קירות הבתים כפי שציין רש"י(4). מושבת קינון גדולה של סיסים התנחלה בכותל המערבי. סנוניות ובמיוחד הסיס עונים להגדרה "עוף המסרט" בגלל מבנה אצבעותיהם המיוחד. לסיסים ארבע אצבעות חזקות הפונות קדימה ובקצותיהן טופרים ארוכים וחדים. טופרים אלו משמשים בעיקר להיצמדות אל הקירות האנכיים טרם הכניסה אל הקן אך גם ככלי נשק במקרים של תקיפה, בעת מאבק על מקום הקינון ולהרחקת פולשים. אביחי בנימיני האחראי על טיפול בבעלי חיים פצועים ב"אגודת צער בעלי חיים" תיאר את לפיתת סיס חומות כמכאיבה מאד. העובדה ש"סנונית שחורה" מזוהה כסיס משתלבת היטב בעובדה שדווקא מין זה טמא לכל הדעות. הסיסים גדולים מהסנוניות דבר שיחד עם צבעם השחור הופך אותם לדומים ביותר לעורב(5). 
 

תמונה 1.  סנונית רפתות.       צילם: משה חובב		תמונה 2.  סנונית רפתות - מוחזקת ביד

 

תמונה 3.  טסית        מקור:		תמונה 4.  סנונית מערות          צילם: Agustín Povedano

  

תמונה 5.  סיס חומות        צילם:  pau.artigas		תמונה 6.  סיס חומות - האכלה         צילם: J.M.Garg

 

תמונה 7. סנונית רפתות - גוזלים בפתח הקן        צילם: Mario Modesto Mata

הרחבה 

מהו ה"סיס" במקרא?

לעיל הצעתי לזהות את הסנונית השחורה כסיס חומות בגלל גחונו השחור והדמיון לסנונית. הצעה זו נתמכת בעובדה שהגמרא מתארת סנונית בעלת גחון שחור, למרות שבאזורנו אין סנונית כזו. יתר על כן, השם סיס לא מופיע בספרות חז"ל חרף העובדה שמדובר במין בולט מאד וכנראה משום שהוא נכלל בין הסנוניות. בניגוד לכך במקרא מופיע העוף "סיס" פעם אחת ועל פי חלק מהמפרשים פעמיים. בירמיהו (ח ז') נאמר: "גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ וְתֹר וְסִיס וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת עֵת בּאָנָה וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט ה'". הפסוק מונה מיני ציפורים נודדות המגיעות לארץ במועד קבוע. הסיסים וגם הסנוניות כמו גם התור המצוי הם מינים מקייצים (מגיעים לקראת הקיץ ודוגרים בארץ) ואילו החסידה והעגור הם מינים המגיעים אלינו לקראת החורף. השם סיס הוא אונומטופאי הדומה לקריאה סי-סי שמשמיעים הסיסים במעופם. על פי טריסטראם הסיס נקרא בשם זה גם בערבית (היום נקרא הסיס סַמַאמַה עַאדִיַּה).

המקום השני שבו ייתכן ומופיע הסיס הוא בפסוק "כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה וכו'" (ישעיהו, לח י"ד). הביטויים "אצפצף" ו"אהגה כיונה" רומזים על האפשרות שמדובר בשני מיני עופות ואכן כך פירש הרד"ק (ישעיהו, שם): "כסוס עגור - חסר וי"ו השמוש, ופירוש כסוס ועגור, וכן שמש ירח, ראובן שמעון, והדומים להם, וסוס הוא עוף, והוא נכתב בירמיה ותור וסיס ועגור, ותרגם יונתן וכורכיא, ובדברי רבותינו ז"ל קם ריש לקיש וצוח ככרוכיא, ופירש רש"י שהוא גרוא"ה בלע"ז, ועגור, תרגם יונתן וסנוניתא והוא סנונית הנזכר בדברי רז"ל, ופירוש רבינו האיי כטאף בערבי והוא שקורין ארונד"א, אבל בכאן תרגם יונתן כסוס עגור בענין אחר כמשמעו כמו סוס ורוכבו כסוסיא דאחיד ומנציף כן נצפית, תרגם עגור כענין צפצוף, וענין מנציף כמו הפוך בדברי רז"ל סוס שצנף, אמר אני בחליי אצפצף כמו העופות המצפצפים ואהגה כמו היונה והוא נהימות החולה בחליו". בתרגום יונתן אנו מוצאים: "כְּסוּסְיָא דַאֲחִיד וּמְנַצֵיף כֵּן נְצֵיפַת וְנַהֲמֵית כְּיוֹנָה וכו'" כלומר שאין מדובר בשני מיני עופות (סיס ועגור) אלא ב"סוס כלוא". גם רש"י מציין שני פירושים מהם עולה שאין מדובר במיני עופות: "כסוס עגור - כמו כסוס ועגור, (ד"א) כעוף זה שתפשוהו בגרונו והוא מצפצף וכן ת"י כסוסיא דאחיד ומנציף".

נראה שהמפרשים הבחינו בין הסיס או הסוס בפסוקים בירמיהו וישעיהו בגלל שינויי גירסה. בניגוד לפירושו בישעיהו הרי שבירמיהו תירגם יונתן: "אַף חִוָרִיתָא בִּשְׁמַיָא יָדְעָא זִמְנָהָא וְשַׁפְנִינָא וְכוּרְכַיָא וּסְנוּנִיתָא נַטְרִין יַת עִדַן מֵיַעלְהוֹן וכו'". בדרך זו פירש גם רש"י: "תור וסיס ועגור - ושפנינא וכורכיא וסנוניתא, כורכיא גרוא"ה בלעז סנונית ארונדיל"א בלעז". על פי פירוש זה ה"עגור" הוא סנונית ו"סיס" הוא עגור. הרד"ק (ירמיהו, שם) פירש: "ועגור - תרגם יונתן וסנוניתא ובדברי רבותינו ז"ל אימת סנונית על הנשר ופי' רבינו האי קטא"ף בערבי והוא הדרור שקורין בלע"ז רונדינ"א. ויש מפרשים הוא העוף המצפצף מלות מעטות כלשון בני אדם כשמלמדין אותו גיי"ט בלע"ז". בתרגום השבעים מזוהה הסיס כסנונית (בירמיהו סנונית בר). הוולגטה פירש בישעיהו גוזלי סנונית ובירמיהו סנונית.
 

האם הסנונית מותרת לאכילה? 

בשורות הבאות אציג חלק מהמקורות העוסקים בשאלת כשרות הסנונית. ככלל ניתן לראות שהנטייה היא לאסור את כל הסנוניות למרות שייתכן ומלכתחילה לפחות הסנונית הלבנה (כנראה סנונית הבתים והטסית) מותרת באכילה. בשורות הבאות אצטט את דברי חלק מהאוסרים:

"סנונית הדרה בבתים אם כריסה לבנה מותרת ואם לאו אסורה. ובמקומות האלו לא ראינו מי שנהג בהן היתר אף בכריסה לבנה" (הרשב"א, תורת הבית הקצר, בית ג שער א דף סה ע"ב).

"סנונית הדרה בבתים אם כרסה לבן טהורה ובכלל צפור היא וכשרה לטהרת מצורע, ואם כרסה ירוק או של צבעים טמאה ומנהג פשוט לאסור את כולן" (המאירי, חולין, סב ע"א).

"מסקינן בגמרא (סב.) דסנונית לבנה אי ירוקא כריסה אסירא ואי חיורא כריסה שריא. וכתב הרשב"א בתורת הבית (קצר שם) סנונית הדרה בבתים אם כריסה לבנה מותרת ואם לאו אסורה ובמקומות האלו לא ראינו מי שנהג בה היתר אף בכריסה לבנה. וגם רבינו ירוחם (שם) כתב סנונית הדרה בבתים טהורה והוא שכריסה לבנה והיא הגולונדרינ"א והעם נהגו בה איסור" (בית יוסף, יו"ד סימן פ"ב).

ב"כף החיים" (סי' פב ס"ק כ"ז) מובאת הסתייגות מהאיסור הגורף לאכול סנוניות: ""... ומיהו בכריסה לבנה לרפואה שרי אף בחולי שאין בו סכנה כיון דמדינא דגמ' שרייא ולא אסיר אלא ממנהג ובמקום רפואה יש להקל וכו'".
 

הקשר בין זיהוי הסנונית כדרור וכשרותם

התמונה העולה מעיון במקורות הדנים בסנונית כשלעצמה פשוטה למדי ומניבה פסיקה חד משמעית. מאידך גיסא אנו מוצאים פולמוס סוער ביחס לכשרות הדרור ויש אף האוסרים אותו כפועל יוצא מהאמור לגבי הסנונית. לענ"ד לפחות חלק מאי ההסכמות בין הפוסקים נובע מהמחשבה שקיימת זהות מוחלטת בין ה"דרור" לבין הסנונית ומכאן צצה הסתירה בין המקורות המכשירים אותו לבין דברי הסוגייה בחולין. למשל הרד"ק (ערך "דרר") פירש: "... כדרור לעוף. שם עוף טמא והוא שקורין בלעז אירונד"לא ולפיכך נקראת דרור לפי שהיא מקננת בבתים מבלי פחד כאילו היא חפשית מבני אדם שלא ילכדוה". גם רבי חיים ויטל כתב: "גולנדרינא הנקרא בלה"ק צפור דרור' (שער רוח הקודש, ירושלים תרע"ב, ו ע"א).

אכן יש המיישבים את הסתירה בכך שקיימים כמה מיני דרור ביניהם טהורים וטמאים. הרד"ק עצמו פירש את הפסוק בתהילים (פד ד') "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ וכו'" כאשר הוא מזהה, כנראה, את הדרור כעוף טהור: "... וצפור ודרור הוא משל על כנסת ישראל שהיו באים לחוג שלש רגלים בבית המקדש ומקריבין קרבנותיהם וכו'"(6). בפרי חדש (או"ח, סי' תצ"ז) אנו מוצאים "... ואין צורך להאריך בזה אלא העיקר דשם צפור דרור כולל טהור וטמא ואינו שם מין וכו'". הצעה זו תומכת בדברינו במאמר "משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו" שבו הוכחנו שמחלק מהמקורות משתמע שה"דרור" איננו סנונית אלא דרור הבית.

ויכוח נוקב בשאלת כשרות הסנונית שנבע מזיהויה עם ה"דרור" נפתח בדברי המהרי"ק (סי' קנ"ח): 

"ואשר שאלת אם צפור דרור עוף טהור לא ביררת על מי שאלת האם על אותם הדרים בבית ... הרי לך שפירש שהגדולות ודרות בקירות הבתים שהם אסורות לכ"ע וזהו צפור דרור שדרה בבתים כדכתב לעיל מההיא דשבת וי"ט וכן פרש"י לעיל מינה בהדיא גבי סנונית לבנה דהיינו ארונד"יו בלע"ז וכן אנו קורין בלשונינו בלשון צרפת לאותו העוף הדר בבית ארונדייל"א והרי לך שהיא אסורא לכ"ע. ואפילו בירקתי שיש להתירן יותר כדמשמע התם מסיק שם דהלכתא כר"א דאסר וגרסינן נמי בע"ז בפ"ב (דף לח) גבי כוספי' של גוים איזה היא יורה קטנה כל שאין ראש צפור דרור יכול לכנוס בתוכה ופי' שם רש"י דאין לך חתיכות איסור קטנה מזו משמע שהיא חתיכות איסור מדשער בה. אמנם בלבנה ממש משמע התם דשריא לא מיבעיא ללישנא קמא דאומר דבחוורתי כ"ע לא פליגי דשרי' כו' אלא אפי' למר זוטרא דאמר דבחוורתי פליגי אפ"ה מסיק דהלכתא כרבנן דשרו ואפ"ה נראה שאין לסמוך על זה להתיר אפילו כריסה לבן שהרי מצאתי כתוב בפסוק אחד אחרון וז"ל סנונית הדרה בבית אסורה ואם כריסה לבן מותרת וכתב הרב רשב"א במקומות הללו לא ראינו מי שנהג בהם היתר אף בכרס לבן ונראה שנהגו כן מפני שאסורה והמותרת נראין מין אחד ויבאו העולם לטעות ועוד שהוא שכן עם הטמאים ונדמה לה ואסור עכ"ל והרי לך דגברא רבא כהרשב"א אוסר אף בכריסה לבן ומי יקל ראשו באסור של תורה להתיר במקום שהרשב"א אוסר וגם לא מצינו פוסק שיחלוק עליו רק מ"ש הפוסק הזה דאם כריס' לבן מותרת ומ"מ מביא דברי הרשב"א ואינו סותר את דבריו אלא נראה שמודה לו להחמיר אלא שלפי פשט ההל' היא מותרת ולפשט ההלכה הוא שכ"כ דכריסה לבן שריא". 

הט"ז (יו"ד, סי' פב סק"ז) מקשה על המהרי"ק וטוען שדבריו סותרים את המשנה בנגעים (פי"ד מ"א-ה): 

"... ויותר מזה נפלאתי על מהרי"ק תמיה שנייה שהוא כתב להיפוך דצפור דרור הוא עוף טמא בשורש קצ"ח וז"ל ואשר שאלת אם צפור דרור הוא עוף טהור לא ביררת על מה שאלת אם על אותם הדרים בבית כדמשמע לשון צפור דרור וכדאמר ר"פ אין צדין למה נקרא שמה צפור דרור כו' ואותה ודאי טמאה היא דגרסי' בפא"ט גבי סנונית לבנה כו' (ואותה) עד לאפוקי אוכמתי כו' ופרש"י לאפוקי אוכמתי דבתי הגדלות ודרות בקירות בית ושחורות הם עכ"ל ... ותימה רבה על גדול הדור כזה שלא ידע דצפור דרור הוא טהור מן המשנה דפי"ד דנגעים שזכרתי גם התוספות שזכרתי לא ידע אותם באותה תשובה וראיותיו שהביא מלשון רש"י שכתב גבי סנונית שחורה שדרה בקירות הבתים דהיינו צפור דרור דהא איהי פסולה למצורע כיון שטמאה היא כמ"ש הוא עצמו ובמצורע מפורש בפסוק טהורות אלא ודאי שאין זה כלל צפור דרור וכו'".

להגנת המהרי"ק יוצא הש"ך בספרו "נקודות הכסף" (שם) בלשון חריפה שאיננה מקובלת בימינו:

"... ומ"ש ויותר נפלאתי על מהר"ק תמיה שניה וכו' חשב למהרי"ק לנקלה כאחד מן הטועים וחשד בכשרים ונלקה בגופו דודאי לא נעלם ממהרי"ק מתניתין דנגעים אלא דחולק בזה אהתוספות וס"ל דאיכא נמי דרור בטמאים כמו שהוכיח בארוכה הרמב"ן בפירוש התורה פרשת מצורע ע"ש שהאריך בזה גם במסקנת דבריו שם כתב ומה שאמרו בתורת כהנים לא טמאות מפני שיש אף בטמאות מינים שהם דרור כגון הסנונית לר' אליעזר כו' ע"ש: והיינו דכתב מהרי"ק לא ביררת על מה שאלתך האם על אותם הדרים בבית כדמשמע לשון צפור דרור וכדקאמר ר"פ א"צ למה נקרא שמה צפור דרור ואותם ודאי טמאה היא כו' דגרסינן בפרק טריפות גבי סנונית לבנה כו' עכ"ל. רצה לומר דודאי איכא צפור דרור טהורה אלא על אותו צפור דרור ששאלת טמאה היא וכדגרסינן בפרק אלו טריפות גבי סנונית לבנה כו' וס"ל למהרי"ק כהרמב"ן ואם כן כל מה שתמה על מהרי"ק אינו כלום ובפרט מ"ש מההיא דאם כן במחילה מכבודו שלא עיין שם כלל. דהא באין צדין פשוט שם דמיירי בטהורות ויש בהם אוכל נפש ואפילו הכי אסור בצידה כו' כהפוך הוא דמהרי"ק עיין שפיר והוא עיין ושגג בפשט הש"ס וכו'".

 

---

(1) במאמר זה כאשר השם "דרור" מסומן במרכאות הכוונה לשם המופיע במקורות ולא למין הביולוגי דרור הבית. על משמעות השם "דרור" ראו במאמר . 
(2) בספר העיטור (שער ב', הלכות שחיטה דף מ"ה טור ב'): "... סנונית לבנה אורונדיל"ה וכו'".
(3) ב"אוצר לעזי רש"י". 
(4) הרב א. בן דוד ב"שיחת חולין" מתאר את הסנונית השחורה כמי שבונה את קינה בפינות הבית סמוך לתקרה מפירורי בוץ. תאור זה הולם את הסנוניות (תמונה 7) ואילו הסיס בונה את קיניו בתוך סדקים בקירות הבית מעצמים (נוצות, קש וכד') שאותם הוא מלקט בתעופה ומדביק בעזרת רוקו (תמונה 6). ייתכן, אם כן, שגם רש"י התכוון לסיס ולכן כתב: "הגדלות והדרות בקירות הבתים ושחורות הן".
(5) המהרי"ק מביא את פירוש רש"י וכתב: "הרי לך שפירש שהגדולות ודרות בקירות הבתים שהם אסורות לכ"ע וזהו צפור דרור שדרה בבתים". תאור זה מתאים לעובדה שהסיסים גדולים מהסנוניות.
(6) מפרש כאן הרד"ק: "וצפור הוא עוף קטן וקורין לו בלע"ז פשרא, וזָכַר דרור ידוע שמנהגו לקנן בבתים לעולם, לפיכך נקרא דרור שהוא חפשי בין בני אדם שמקנן בבתיהם". הרב א. בן דוד הוכיח מהלע"ז פשרא שהרד"ק סבר ש"הדרור" הוא דרור הבית (השם הלטיני של הדרור הוא Passer ובאיטלקית הוא נקרא passero). לצורך זה אחד הרב בן דוד את השמות "צפור" ו"דרור" לשם משותף "צפור דרור". לאמיתו של דבר ה"צפור" וה"דרור" מופיעים כשמות נרדפים ואם כן ייתכן ו"פשרא" היא ה"צפור" וה"דרור" הוא הסנונית כפי שפירש ב"ספר השורשים".


 

רשימת מקורות:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 6 (עמ' 295-298, 333-339). 
הרב א. בן דוד, שיחת חולין, עמ' תכ"ה.
מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 142-144).

לעיון נוסף:

 
לעיון נוסף:

"גם צפור מצאה בית" – מצגת בעריכת חנוך פלסר – על זיקת הסנוניות למקומות מקודשים. 

ז. עמר, 'מסורת העוף', נווה צוף, ה'תשס"ד (עמ' 69-87).
'הסיסים חזרו לכותל' באתר כיפה.
ח. מויאל וא. האן, סיס חומות – מסמליה של ה"עיר הלבנה", טבע הדברים

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

1. כט ניסן תש"פ 06:09 תודה רבה על הכתבה המעניינת | אמנון האן

   היא מקיפה וממצה ועושה היטב את ההבחנה בעניין הסנוניות והסיסים - טעות המקובלת במחוזותינו. להתראות, אמנון האן עמותת "ידידי הסיסים" 0505-460371

2. כט ניסן תש"פ 09:38 תודה רבה | משה רענן

   תודה רבה על הפירגון.

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)