גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון א'רע"ט מדור "עלי הדף"
מסכת סוכה
דף מא ע"א

בענין מצות נטילת ארבעת המינים במקדש כל שבעת ימי החג (א)

במשנה (מא.): "בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד, משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש", וברש"י: "במקדש שבעה - כדדרשינן בתורת כהנים מ'ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים' (ויקרא כג, מ) ולא בגבולין שבעה ימים".

עוד כתב רש"י: "במדינה - בירושלים, שאף הוא כגבולים", וכן כתבו עוד ראשונים (הריטב"א והר"ן), וכן נראה לכאורה מלשון הרמב"ם שכתב (הל' לולב פ"ז הי"ג): "מצות לולב להנטל ביום הראשון של חג בלבד בכל מקום ובכל זמן... ובמקדש לבדו נוטלין אותו בכל יום ויום משבעת ימי החג, שנאמר 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים'". אכן בפירוש המשניות כתב הרמב"ם (כאן): "מדינה היא כל העיירות שבארץ ישראל מלבד ירושלים" (וכ"כ בעוד מקומות בפירוש המשניות: מעשר שני פ"ג מ"ד; שקלים פ"א מ"ב, ר"ה פ"ד מ"א), וכשיטה זו כתב הערוך (ערך גבל): "כל ארץ ישראל קרוי גבולין לבד מירושלים", וכן כתב רבינו מנוח בכוונת הרמב"ם בהל' לולב: "אמר המפרש כבר ביארנו דהאי במקדש בעי למימר בירושלם, דלא נקט במקדש אלא משום דסתם כל הנוטל לולב בירושלם במקדש נוטלו, לפי ששם היו מתקבצין כל ישראל", וכ"כ הערוך לנר שהרמב"ם סמך את עצמו למה שכתב בהל' שופר (פ"ב ה"ח): "כשגזרו שלא לתקוע בשבת לא גזרו אלא במקום שאין בו בי"ד, אבל בזמן שהיה המקדש קיים והיה בי"ד הגדול בירושלם היו הכל תוקעין בירושלם בשבת כל זמן שבי"ד יושבין", ושמה גם כן שנינו במשנה (ר"ה כט:): "יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה", הרי לדבריו שירושלים בכלל 'מקדש' הוא, והוא הדין לגבי לולב, והגם שלא כתב כן במפורש. ואמנם בהשגת הראב"ד בהל' שופר השיג עליו, שבתקיעת שופר אסרו לתקוע בשבת גם בירושלים, ורק במקדש בלבד התירו.

סיוע לשיטת הרמב"ם העלה רבינו מנוח בפירושו על הרמב"ם (הל' ר"ה שם): "שהרי בלולב מצינו גם כן 'בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה' כו', ועל כרחין מכל ירושלם קאמרינן, ואע"פ שלא מצינו מי שפירש כן, שהרי בלולב כתוב 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים', וכשמדקדק כל הכתוב 'לפני ה'' בכל ירושלם הוא, אלא אם כן פירש הכתוב קדש קדשים או בחצר אהל מועד, שהרי גבי מעשר וגבי בכור וגבי שלמים כתוב 'לפני ה'' [בפרשת ראה (יב, יז-יח): "לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך וגו'. כי אם לפני ה' אלקיך תאכלנו במקום אשר יבחר ה' אלקיך"] וכל ירושלם משתמע, במקדש נמי דתנינן גבי שופר כל ירושלם משתמע, אלא משום דבסתמא כל בני ירושלם היו עולים למקדש לתקוע שופר וליטול לולב נקט 'מקדש'...". טיעון זה העלה כבר המאירי, וכתב ליישב דעת רש"י, כי בקרבנות אמרה התורה במפורש "לא תוכל לאכול בשעריך", ו'בשעריך' הכוונה לשלול שאר ערי ישראל, ולכן מה שנאמר 'לפני ה' אלקיך תאכלנו' לא בא לשלול כי אם 'שעריך' – שהם שערי ערי ישראל, ולא בא למעט ירושלים, ואילו בלולב נאמר 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים' בלבד, ובזה יש לומר שכוונת התורה להדגיש במקדש דייקא, ובא למעט גם ירושלים.

והנה גם לפי הראשונים דס"ל שאין ירושלים בכלל, דנו האחרונים עד היכן נקרא מקדש, וכמו שכתב ב'מנחת חינוך' (מצוה שכד אות א): "נראה לענ"ד פשוט דהמצוה היא דוקא בעזרה דהיא מחנה שכינה שייך שפיר 'לפני ה' אלקיכם', אבל הר הבית לאו בכלל זה. ולענין ראיית פנים ביו"ט דכתיב (דברים טז, טז) 'את פני ה' אלקיך', מבואר בר"מ פ"א מחגיגה ה"א דמצוה להתראות פנים בעזרה... אם כן הכא נמי דוקא בעזרה... אבל זה נראה לי פשוט, כיון דהמצוה אינה אלא במקדש, בודאי דוקא בעזרת ישראל דהוי מחנה שכינה, אבל הר הבית הוי בכלל גבולין ואינו חייב מן התורה, כנלענ"ד פשוט". וכן כתב בחידושי ר' משה קזיס (כאן): "נראה שבמקדש שחייבים בו בנטילת לולב כל שבעה הוא משער נקנור ולפנים שהוא מחנה שכינה, דאילו הר הבית עם עזרת נשים אינן אלא מחנה לויה", וכן כתב ב'טורי אבן' (ר"ה ל.): "והאי במקדש משמע לכאורה בעזרה דוקא ולא בירושלים, דהא 'לפני ה'' כתיב בהאי קרא דמשמע מקדש דוקא". מאידך ה'חתם סופר' בחידושיו (כאן) חולק על הטו"א, ולדעתו 'לפני ה' אלקיך' מתפרש כל אחד כפי ענינו, ובלולב נוכל לפרשו על כל הר הבית. וכן האריך בזה בספר 'מקראי קודש' (ח"ב סי' יט) לחלוק על המנ"ח בזה.

הנה, לדעת הרמב"ם שגם ירושלים נכללת בכלל מקדש, דנו האחרונים בדינה של ירושלים בזמן הזה - אם יש בה חובת נטילת לולב מן התורה כל שבעת הימים. ה'ברוך טעם' זצ"ל בהגהותיו על ה'טורי אבן' (ר"ה שם) כתב: "עוד יש לכאורה להקשות, דאם גם בירושלים יש חיוב שבעה מדברי תורה... דגם על ירושלים שייך לישנא דקרא 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם... הרי הרמב"ם פוסק דקדושת העזרה וירושלים לא בטלה בחורבן המקדש, ועודנה היא בקדושתה, אמאי לא פסק אף בזמן הזה יהיה חיוב נטילת שבעה דבר תורה בירושלים". וכ"כ ה'ביכורי יעקב' (סי' תרנח סק"א): "ראיתי לחקור איך הדין בירושלים בזמן הזה, אי ניטל מן התורה בו כל ז', והנה כבר כתבתי בחדושי סוכה דאם ירושלם יש לו דין מקדש לענין לולב, בזה פליגי רש"י והרמב"ם... ומעתה יש לבאר אם גם בזמן הזה יש לירושלם דין זה, וזה תלוי אי קדושת ירושלם קדשה לעתיד לבא. והנה גם בזה יש פלוגתא בין הראשונים, דלדעת הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ו הי"ד) קדושת העזרה וירושלם קדשה לעתיד לבא, והראב"ד שם חולק עליו... ולפ"ז יש לדון דלולב ניטל בירושלם גם בזמן הזה כל שבעה מן התורה...", עעו"ש באריכות. אמנם הרבה אחרונים (ראה חי' רבי מאיר שמחה כאן; ציץ הקודש סי' מז; מקראי קודש שם; שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' נ ועוד) הרבו לחלוק על יסוד זה, מפאת כמה וכמה הוכחות, ולדבריהם גם אם קדשה לעתיד לבא לא נחשב 'לפני ה'' כי אם כאשר הבית בבנינו, ולכן עתה אין שום חובה מן התורה. 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף א'ר"פ מדור "עלי הדף"
מסכת סוכה
דף מא ע"א

בענין מצות נטילת ארבעת המינים במקדש כל שבעת ימי החג (ב)

בהמשך הנדון אודות מצות נטילת ארבעת המינים במקדש כל שבעת ימי החג, כמו ששנינו (מא.): "בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד" וכו', וברש"י: "במקדש שבעה - כדדרשינן בתורת כהנים מ'ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים' (ויקרא כג, מ) ולא בגבולין שבעה ימים", דנו האחרונים במהות מצוה זו, האם חובת המקום היא או חובת גברא, וכפי שיבואר.

הגאון רבי משה קאזיס (מגדולי חכמי איטליה בשנות הש', מתלמידי הרמ"ע מפאנו) כתב בחידושיו (בסוגייתנו): "נראה, שכל אותן שהיו נכנסים בעזרה בימי החג היו חייבים בנטילת לולב, והא דכתיב' 'ולקחתם' ודרשינן בגמרא (סוכה לד:) 'לקיחה תמה' ו'לקיחה לכל אחד ואחד' (שם מא:), קאי בין אמקדש ובין אגבולין, מיהו מי שהיה חוץ לעזרה - נראה דלא היה חייב ליכנס לתוכה כדי לקיים מצות לולב". הרי מפורש מדבריו, שחובת המקום היא, ורק מי שנמצא שמה חייב בנטילת לולב, אך אין חובה להיכנס עבורה לעזרה.

בענין זה דן גם ה'שפת אמת' (בסוגיין) וז"ל: "ויש לעיין למה לא נימא דחובה עלינו לבוא למקדש בכל ימי החג לקיים 'ושמחתם שבעת ימים', ואפילו אותם הפטורין מראיה יהיו חייבין בזה, ובסתמא דמתני' דלקמן (מב:) דקתני ש'היו מוליכין לולביהן להר הבית', משמע, דאותם שהיו בירושלים הלכו למקדש בלולביהן, וגם לבני מדינה למה לא יהיה חיוב, וצ"ל משום דכתיב 'ולקחתם ביום הראשון', דמשמע דליכא חיוב אלא ביום הראשון בגבולין, אם כן גלי קרא דאין חיוב לעלות בשביל זה" (ועעו"ש בהגהת חתנו הגרי"מ בידרמן זצ"ל). בחקירתו הגדיל עשות, שגם אלו הפטורים ממצות ראיה ברגלים יהיו חייבים לעלות לרגל בחג הסוכות, בכדי לקיים ארבעת המינים במקדש, ולאור חקירתו עולה שיתכן שחובת גברא היא לעלות לאותו המקום הנחשב 'לפני ה'' - ולקיים מצות 'ושמחתם' - שהיא מצות ארבעת המינים, ומה שצידד שאין חובה, הרי זה מפאת מה שנלמד מן הכתוב: "ולקחתם לכם ביום הראשון", ומכאן שאין חובה כי אם ביום הראשון, ואם יש חובה לעלות להר הבית הרי יש חובה גם בשאר ימים.

מאידך, מצינו לכמה אחרונים שנקטו, שמצות "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים", גורמת חובה לעלות במקום שנחשב 'לפני ה'', בכדי להתחייב במצות לולב, וכמו שכתב הגאון מראגטשוב זצ"ל בספרו 'צפנת פענח' על הרמב"ם (פ"ו מהל' סוכה הי"ב) לבאר הברייתא (להלן דף מז.): "כשם ששבעת ימי החג טעונין קרבן ושיר וברכה ולינה אף שמיני טעון קרבן ושיר וברכה ולינה", ואודות חובת לינה שישנה בשבעת ימי החג כתב רש"י: "ולינה - ללון לילה של מוצאי יו"ט הראשון בירושלים, דגמרינן מפסח, דכתיב (דברים טז, ז) 'ופנית בבקר והלכת לאהליך'", ובתוס' (ד"ה לינה) הוסיפו: "והא לא קשיא ליה לינה כל שבעה מי איכא, דפשיטא ליה דאיכא, דמי שלא הביא חגיגה יום ראשון והביא באחד הימים צריך ללון לילה שאחריו", וכתב הגאון שלאור האמור הברייתא מתפרשת כפשוטה - כי אכן ישנה חובה להיות בירושלים כל שבעת ימי החג, ולכן ישנה חובת לינה, ובלשונו: "ובאמת נ"ל דהא דאמרינן בסוכה דף מ"ז ע"א 'כשם שז' ימי החג טעונין קרבן ושיר ולינה', רצ"ל כך, משום מצות לולב, דבמקדש צריך כל ז' מן התורה משום הך 'ושמחתם'... ואם כן נמצא יש חיוב על כל אחד מישראל שיהיה בירושלים, ושיהא חייב במצות לולב, ולכך בעי לינה".

בדרך זו דרך גם הגרי"פ פערלא (מצוות סוכה ולולב, עשה נב-נג), כשהאריך להקשות למה לי מצות ראייה בחג הסוכות, תיפוק ליה דבלאו הכי חייבים לבא במקדש בכדי לקיים מצות עשה של 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים', ומובן שקושיא זו לא ניתן להקשות אם נאמר כדברי האחרונים הנ"ל, שאין שום חובה להכניס את עצמו במצוה זו, ורק כאשר נמצאים כבר לפני ה' - חלה מצוה זו, כי שפיר הוצרכה מצות ראייה - בכדי להטיל חובה לעלות לבית המקדש, והגרי"פ פערלא זצ"ל שנתקשה בזה - נקט שמצות 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים' גורמת חיוב על האדם לעלות אל המקום הנחשב 'לפני ה', בכדי שיתחייב בזו המצוה, ועל כן שפיר הקשה מדוע ישנה מצות ראיה גם על חג הסוכות.

הגרי"פ פערלא העלה ישובים שונים לקושייתו, וביניהם כתב שלדעת הרמב"ם (הוזכר במאמרנו הקודם) שהעיר ירושלים נחשבת 'לפני ה'' לענין מצוה זו, לא קשה מידי, שהרי מצות 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם' גורמת חובה לעלות לירושלים בלבד, ועדיין אין חובה לעלות אל הר הבית למקום המקדש, ושפיר נצטוינו לעלות וליראות בחג הסוכות, כי מצות ראייה אינה מתקיימת כי אם בעזרה בלבד. עוד כתב, שיהיה נפק"מ במי שאין לו לולב, דמכל מקום חייב להראות בעזרה משום עשה דראיית פנים, וכלפי יישוב זה המשיך לדון כי עדיין יש לו לשאול מאחרים ולצאת ידי חובתו – לדעת הראשונים הרמב"ן והריטב"א שבמקדש שבעה לא נאמר 'לכם', ויוצאים ידי חובה בשאול, וכן יכול לקחת במתנה על מנת להחזיר, ושוב אין צורך למצוה מיוחדת של עליית פנים בעזרה.

עוד כתב ליישב בזה, כי יש לדון במי שכבר נטל לולב בגבולין ביום ראשון בחג הסוכות, ואח"כ עלה למקום המקדש, האם עליו ליטול שנית ארבעת המינים במקדש, בכדי לקיים מצות 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים', ואם נימא שאין עליו חובה ליטול שנית יתיישב שפיר למה נצטוו גם במצות ראיה בחג הסוכות, כי יהיה נפק"מ אם כבר נטל ביום הראשון את ארבעת המינים בגבולין, עדיין יהיה עליו חובה לעלות וליראות בעזרה, גם כשכבר אין עליו שום חובה מפאת קיום מצות 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים', אכן, הגרי"פ פערלא הסיק בדבריו שגם אם כבר לקח ד' מינים בגבולין עדיין נשארה החובה של 'ושמחתם', ומצוה זו היא מצוה בפני עצמה, וכ"כ ה'ברוך טעם' בהגהותיו על 'טורי אבן' (ר"ה ל.): "דאלו אנשים טהורים שהיו יכולים לבא למקדש לקיים מצוה דאורייתא לא נפטרו במה שנטלו הלולב חוץ למקדש" (עי' 'עמק ברכה' עניני לולב סי' א; וע"ע 'קהלות יעקב' סוכה סי' כח).