בין סוכות לשמיני עצרת
סוכה מז ע"א
"אמר רבי יוחנן: אומרים זמן בשמיני של חג, ואין אומרים זמן בשביעי של פסח".
כלומר שמברכים ברכת שהחיינו בשמיני עצרת כמו בכל חג, אבל לא מברכים ברכת שהחיינו ביום השביעי של פסח כי אין זה חג חדש אלא המשך חג המצות.
מדוע שמיני עצרת נחשב לחג חדש?
ההסבר הראשון בגמרא הוא – "שהרי חלוק בשלושה דברים: בסוכה, ולולב, וניסוך המים". כלומר שבחג הסוכות זכינו במצוות רבות, ישיבה בסוכה, נטילת לולב, חיבוט ערבה, ניסוך המים; ואילו שמיני עצרת הוא חג שונה, ומצוות אלו אינם בו.
על פי זה פירש הגר"א את הדרשה שבדף הבא (סוכה דף מח) – "(דברים טז, טו) וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ - לרבות לילי יום טוב האחרון של חג".
בדרשה זו מתורצת קושיה בתורה. הרי בפרשת פינחס הוזכרו קרבנות כל ימי חג הסוכות – מהיום הראשון ועד ליום השביעי, והתורה ממשיכה ומזכירה גם את שמיני עצרת: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה וכו'. ולמה בפרשת רְאֵה מזכירה התורה רק: חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים, שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ? וכי חוגגים רק בשבעת ימי הסוכות?! והרי גם שמיני עצרת הוא חג, ולמה אין לו איזכור כלל!
ועל פי הגמרא מבואר, שמיני עצרת כן מרומז בפרשת רְאֵה – בסוף הפסוק, שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ, לרבות את שמיני עצרת.
ומביא הגר"א שנתקשו המפרשים, הרי לדברי הגמרא אכין ורקין באים דוקא למעט, ואם כן צריך היה לדרוש מהמילה אַךְ שָׂמֵחַ, דוקא למעט בשמחה, ולא לרבות!
ותירץ הגר"א שבחג הסוכות יש כמה מצווֹת שיש לָשׂוּשׂ עליהן, סוכה לולב אתרוג הדס ושמחת בית השואבה, וכל אלה הענינים נוהגים רק בשבעת ימי החג, ואילו ביום השמיני כל אלה כבר אינם, ולא נותרה לפני האדם אלא רק שמחת הֶחָג לבדו, וזהו שאמרו והיית אך שמח – ולא יותר, לכן מרבים ליל יום טוב אחרון למרות שנכתב בלשון של מיעוט.
על פי דברים אלו מתבאר גם הפסוק הבא שבסוף פרשת ראה: וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ. שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת.
וקשה, וכי העליה לרגל היא רק בחגים אלה? וכי רק בחג הסוכות שהדגישה התורה לפני כן: חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים?! והרי בהמשך סוגייתנו מפרטת הגמרא ששמיני עצרת הוא חג נפרד רק בעניינים שראשי תיבותיהם הם פָּזֵ"ר קֶשֶׁ"ב; ואילו לענין עליה לרגל, שמיני עצרת נחשב לחלק מחג הסוכות וניתן לעלות גם בו!
אלא שספר דברים כולו הוא דברים שנשא משה רבנו בפני עם ישראל, ערב כניסתם לארץ ישראל. וזהו הענין שמודגש גם בפרשת המועדים של ספר דברים – חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ. חג האסיף הוא אשר חל רק שבעת ימים, בשמחת אסיף הגורן והיקב יושבים בסוכה העשויה מפסולת גורן ויקב. והמשך הכתוב – שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ... כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. באותם שבעת ימים בלבד השמחה היא בברכת ה' שבנחלתך. (תהלים עו, ג) וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן, סוכה וארץ ישראל הן המצוות שאדם נכנס בהם בכל גופו הגשמי, עם המגפיים! ובזה מתמלא רצון הקב"ה בבריאה, שתשרה שכינתו במדורים התחתונים ביותר (תנחומא נשא).
ורק בסוף הפסוק נרמז גם שמיני עצרת – והיית אך שמח; רק שמחה מופשטת ממעל לגשמיות שאיננה זקוקה למצוה גשמית. שמחת התורה, שנזכרה בפסוק השמיני – (תהלים יט, ח) תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. שמחה השייכת לעם ישראל לבדו אשר מָלִים את בשרם ביום השמיני, ולא לשבעים אומות שכנגדם הוקרבו שבעים פרים בשבעת ימי חג הסוכות. (משלי ו, כג) כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, המצוות הן אור שנאחזות בנר גשמי, ואילו התורה היא אור מופשט.
ובזה גם מסתיימת הפרשה – שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם. אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. לא רק מצוַת העליה לרגל נזכרה, אלא גם מצוַת מַתְּנוֹת קרבן הראייה – איש איש כברכת ה' בנחלתו. ולענין זה חַג הַסֻּכֹּת שִׁבְעַת יָמִים הוא העיקר, כי בו השמחה היא בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ, ולענין זה חג שמיני עצרת מצטרף לחג הסוכות רק ברמז.
