הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
סוכה מה ע"א
תלמוד בבלי סוכה מה, א:
"משנה. מצות ערבה כיצד? מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא. יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה, ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח, וראשיהן כפופין על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו. בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרים אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא. רבי יהודה אומר: אני והו הושיעה נא. ואותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים".
התלמוד הירושלמי פעמים רבות מוסיף פעמים רבות טעמים פנימיים לכל מיני מצוות או הלכות וכאן ישנה דוגמה טובה לטעם מדוע מסובבים את המזבח 7 פעמים.
תלמוד ירושלמי סוכה ד, ג:
"מה תלמוד לומר אשר פדית לך ממצרים כביכול כאילו עצמך פדית אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים אמר רבי אחא זכר ליריחו".
הטעם שמציג הירושלמי זכר ליריחו אינו רק טעם מקומי אלא שהוא מחבר אותנו לנקודה המרכזית של חג הסוכות שהיא החיבור לארץ ישראל. באופן יותר ספציפי הרי הקפות יריחו עניינם התובנה שמאמץ אנושי הוא תנאי להשראה אלוקית. לולי הסתובבו בני ישראל לא היו מצליחים לכבוש את יריחו דרך נס. ופה אנו נכנסים לדברים המפורסמים של הגאון מוילנא שאומר שכמו שבמצוות סוכה יש לנו את הכלל תעשה ולא מן העשוי, כך במצוות יישוב הארץ ישנו כלל זה. עם ישראל חייב לבוא ולהקים את הארץ ורק אז תהיה לו סייעתא דשמיא.
