להזמין את הקב"ה לעוגה
אכילת "פרפראות" בסוכה ומשמעותה הרוחנית
סוכה כז ע"א / חיים אקשטיין
שאל אפוטרופוס של אגריפס המלך את רבי אליעזר: כגון אני, שאיני רגיל לאכול אלא סעודה אחת ביום, מהו שאוכל סעודה אחת ואפטר? - אמר לו: בכל יום ויום אתה ממשיך כמה פרפראות לכבוד עצמך, ועכשיו אי אתה ממשיך פרפרת אחת לכבוד קונך?
אגדה זו היא לכאורה שאלה הלכתית בעלמא. האפוטרופוס שואל שאלה, ורבי אליעזר משיב. ובכל זאת, הגמרא בוחרת בסיפור על פני ניסוח הלכתי, ורבי אליעזר עצמו בתוך האגדה בוחר בניסוח "מתחכם". משמע שהמימרה שלפנינו באה להעביר מסר עקרוני יותר מבירור שיטת רבי אליעזר במקרה יוצא דופן. ייתכן אפילו שהאגדה אינה מבהירה כלל את דעת רבי אליעזר, ומצד שורת הדין רבי אליעזר מסכים עם השואל, אלא שהוא חולק על התפיסה שמנחה אותו.
אפשר לזהות בשאלת האפוטרופוס ניסיון לחפש קולא, מקום היתר. המילה "ואפטר" רומזת להבנה זו, סביר מאוד לפרש שהאפוטרופוס ניסה למצוא היתר לעצמו לאכול רק סעודה אחת בסוכה, וניסיון זה עורר את ביקורתו החדה של רבי אליעזר. רצונו של האפוטרופוס להקל מפתיע מעט, שכן לרוב אנשים מנסים להיפטר מדברים מעיקים ולא מסעודות. אפשר להבין שלאפוטרופוס היה לוח זמנים עמוס ולכן הוא ניסה להוריד סעודה אחת מסדר יומו, אך לאור ההקשר בגמרא, שמעמיד את הפרפראות במרכז האגדה – נראה יותר שהאפוטרופוס ידע מה האפשרות השנייה העומדת בפניו. האפשרות האחת, זו שהציג בעצמו, היא לאכול רק סעודה אחת ולהיפטר; האפשרות השנייה היא להפוך גם את הפרפראות לסעודה שחייבים לאכול בסוכה. מזה הוא ביקש להימנע.
אפשר למקד את הבעיה בדברי האפוטרופוס, ולומר שאין לו רצון כללי להיפטר ממצוות, אך הוא רוצה לצמצם את מצוות סוכה. שלא כל פרפרת הוא יצטרך לאכול בסוכה, שהמצווה תצטמצם רק לחלק אחד מוגדר של היום. התפיסה העומדת מאחורי גישה זו היא שחובת האכילה בסוכה מתייחסת לצרכים הרגילים של האדם בלבד. זו הבנה הגיונית מאוד ב"תשבו כעין תדורו" – מה שהאדם עושה לצרכו הפרטי בדרך כלל, עכשיו הוא צריך לעשות בסוכה.
כנגד שיטה זו יוצא רבי אליעזר. לשיטתו, האכילה בסוכה אינה רק העתקת הצרכים הרגילים בסוכה. ניכר שמילת המפתח בדבריו היא "כבוד": כבוד עצמך מול כבוד קונך, כשהשואל עצמו הוא אדם מכובד. אפשר להבין כך את תשובת רבי אליעזר: אם האכילה בסוכה היא עשיית צרכיך הבסיסיים – הנך צודק; אך אם האכילה היא עניין של כבוד, הרי שבמצב הרגיל הכבוד שלך מתבטא דווקא באכילת פרפראות, זו האכילה המכובדת שלך וכך עליך לכבד גם את הקב"ה. בינך לבין עצמך, אינך מסתפק רק בארוחתך הבסיסית והנצרכת, אלא מוסיף מאכלים שמכבדים אותך; באותה מידה כלפי הקב"ה, אל תסתפק בחובה הבסיסית, אלא הוסף עליה והרחב אותה. בזה תביע את כבודו.
בתשובה זו יש שינוי תפיסה בנוגע למצוות סוכה. רבי אליעזר מבקש לחולל שינוי בעמדתו הפנימית של האפוטרופוס (ואולי בעמדה של כולנו) כלפי המצווה (ואולי כלפי מצוות בכלל). המצווה אינה שייכת רק למשבצות בחיים שבהן עושים "מה שצריך כדי להתקיים", אלא גם לצדדים הרחבים יותר של החיים. שינוי כזה יכול להתחולל רק באמצעות מימרת אגדה, ולא דרך ניסוח הלכתי.
