יש גבול / רפי זברגר

סוכה כו ע''א 

הקדמה

במשנה למדנו כי ''שלוחי מצווה פטורים מן הסוכה'' הגמרא מוסיפה על עיקרון זה עוד מספר סוגי אנשים הפטורים מן הסוכה. במאמר זה נתמקד בשומרים. 
 

הנושא

הברייתא מחלקת למספר סוגי שומרים, כאשר העיקרון החורז את כל המקרים הוא ''תשבו כעין תדורו'' – מצוות ישיבה בסוכה במשך חג הסוכות צריך להיות דומה לישיבת אדם בביתו במשך כל השנה:
תנו רבנן: שומרי העיר ביום - פטורין מן הסוכה ביום, וחייבין בלילה.
שומרי העיר אשר מסתובבים כל היום בשמירה על העיר פטורים במשך זמן עבודתם, אך חייבים בסוכה בלילה, כשם שהם באים מידי ערב הביתה לאחר שעות עבודתם, כך הם צריכים לבוא לסוכתם, לאחר שעות העבודה.
אותו עיקרון יש לשומרי לילה. עבודתם היא בשעות הלילה ובבקר הם שבים לביתם, כך עליהם לשוב לסוכתם בסוכות.
שומרי העיר בין ביום ובין בלילה - פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה.
שומרים שעובדים במהלך כל שעות היממה פטורים לגמרי ממצוות סוכה, למרות שבכך הם כביכול עוקרים את המצווה, אך עיקרון של ''תשבו כעין תדורו'' שולט, ומכיוון שגם במהלך השנה הם לא מגיעים הביתה במשך השבוע, כך גם בסוכות לא חלה חובת סוכה עליהם.
שומרי גנות ופרדסים - פטורין בין ביום ובין בלילה.
הברייתא מסכמת בדין רביעי ואומרת כי שומרי גנות ופרדסים השוהים כל הזמן במקום עבודתם, פטורים מן הסוכה אף שלא בשעת עבודה (הם שומרים ביום וישנים בלילה במקום עבודתם, או להיפך). הסיבה: כיוון שגם הם לא חוזרים לביתם במשך השבוע, אלא שוהים כל הזמן במקום העבודה. מיד הגמרא תדון במקרה זה.
וליעבדי סוכה התם וליתבו!
שואלת הגמרא, מדוע במקרה האחרון של שומרי גנות ופרדסים אינם יכולים לעבוד ולשמור בתוך סוכה, ובכך לקיים את המצווה וגם לבצע את עבודת השמירה המוטלת עליהם. שתי תשובות נאמרו בגמרא:
אביי אמר: תשבו כעין תדורו.
אביי מרחיב את הכלל ''תשבו כעין תדורו'' ואומר כי לא רק על עצם הישיבה חל כלל זה , אלא גם על אופן קיומה של המצווה. ונעיין בפירוש רש''י הנפלא:
כדרך שהוא דר כל השנה בביתו, הזקיקתו תורה להניח דירתו ולדור כאן בסוכה עם מטותיו וכלי תשמישו ומצעותיו, וזה אינו יכול להביאן שם מפני הטורח
התורה מבקשת מן האדם המקיים מצוות סוכה להרגיש כמו בבית. עם המיטות ומצעותיו שהוא משתמש בבית, וכן הלאה על זה הדרך. ומכיוון ששומר גנות ופרדסים אינו יכול להביא לסוכה בפרדס את מיטתו ומצעותיו, כיוון שזו טרחה גדולה מאוד, הוא פטור לגמרי מן המצווה של ישיבה בסוכה!
רבא אמר: פרצה קוראה לגנב.
רבא ככל הנראה מסכים לעיקרון של ''תשבו כעין תדורו'', אך חולק על ההרחבה הגדולה של כלל זה שעשה אביי. לכן הוא מסביר את הפטור של שומרי גינות ופרדסים בגלל שאם ישהה בסוכה כל זמן עבודתו, השמירה שלו תהא לוקה בחסר. שהרי גנב יראה את השומר שוהה בסוכה, עלול לבוא ולגנוב בצד שני של השדה ובכך השומר ימעל בעבודתו. לכן, פוטרים אותו לגמרי מקיום מצוות סוכה.
מאי בינייהו? - איכא בינייהו דקא מנטר כריא דפירי.
שואלת הגמרא באיזה מקרה יהיה הבדל בדין בין שני הטעמים, ומביאה דוגמא שהוא שומר על כרי של פירות או תבואה ויכול לשים עינו עליו גם כשהוא יושב בסוכה. במקרה זה אין חשש של ''פרצה הקוראת לגנב'', אך בכל אופן אינו יכול לקיים את ''תשבו כעין תדורו'' לפי הגדרים הרחבים של אביי.
 

מהו המסר

נלמד מסרים משתי דעות האמוראים בגמרא:
• בהסבר של אביי יש לשאול. אמנם לפי הגדרים הרחבים של ''תשבו כעין תדורו'' מוטלת חובה על האדם להרגיש כמו בבית, עד כדי הבאת מיטתו ומצעותיו, אך מדוע אין אנו מחייבים אותו לטרוח ולהביא אותם עד הסוכה בפרדס? אלא יש לומר כי ''יש גבול'' לדרישות שאנו דורשים מבני אדם, גם בקיום המצוות. אמנם יש עניין לבנות סוכה, וגם לקשטה, אך לטרוח מאוד ולהביא את המיטה מהבית עד לשדה המרוחק אין אנו דורשים ממנו.
נלמד מכאן כי גם בקיום ''דברים טובים'' יש לבחון ולבדוק היטב, עד כמה להשקיע בהם, ו''לא להשתגע יותר מידי''
• גם מדברי רבא אנו למדים לבחון ולבדוק שבכל עשיית טוב, לא נגרם במקביל משהו פחות טוב.
אנו מבקשים מאוד לקיים מצוות סוכה כהלכתה, גם לשומר גנות ופרדסים, אך אם קיום המצווה תגרום למעילה בעבודה, ולשמירה פחותה ולא יעילה, הרי אין לקיים את המצוה אלא לבצע את התפקיד כהלכתו.
כאן אנו לומדים, שלא רק אין לטרוח יותר מידי כמו שלמדנו בדברי אביי, אלא יש קודם כל לבדוק האם עצם ''המעשה הטוב'' הוא פסול, כיוון שגורם לתוצאות לא טובות בצד השני, ובמקרה זה אין לבצעו כלל וכלל.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]