סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

SPACE בחיים / רפי זברגר

סוכה טו ע''א-ע''ב

 

הקדמה

המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה, אם יש ריוח ביניהן כמותן - כשרה.
אם משתמשים במוטות פסולים לסכך כמו שיפודים העשויים מברזל או קרשי האורך של המטה, אשר שניהם מקבלים טומאה (ולכן פסולים לסיכוך), והרוחב של המוטות הללו קטן מארבעה טפחים (אם גדול מארבעה טפחים הוא פוסל את הסוכה) וממלאים את הרווחים שבין השפודים/מוטות בסכך כשר – הרי הסוכה כשרה.
החוטט בגדיש לעשות לו סוכה - אינה סוכה
דין זה כבר הוזכר לעיל בגמרא, ועוסק בבעיית ''תעשה ולא מן העשוי''. אם אדם עשה סוכה על ידי חפירה בתחתית ערמת עומרים ובכך מייצר חלל פנימי של גודל סוכה הלכתית (שבעה טפחים על שבעה טפחים) אין סוכה זו כשירה כיוון שהיא ''נעשתה מאילה''. אדם זה לא בנה סוכה, אלא יצר חלל שהופך אותו לסוכה. אין זה כשר כיוון שהתורה ציוותה לעשות סוכה ולא שתיעשה מאליה.
 

הנושא

נלמד את תחילת הגמרא על משנה זו:
לימא תיהוי תיובתא דרב הונא בריה דרב יהושע. דאתמר: פרוץ כעומד, רב פפא אמר: מותר, ורב הונא בריה דרב יהושע אמר: אסור.
הדין הראשון במשנתנו לכאורה סותר את דברי רב הונא המתייחסים לדיני רשויות בשבת. שהרי המשנה הכשירה סכך המורכב מחצי סכך פסול (שיפודין או ארוכות המטה) וחצי סכך כשר (ברווחים ביניהם) דין הסותר לפסקת רב הונא אשר פסל במצב  ''פרוץ כעומד''.
אמר לך רב הונא בריה דרב יהושע: מאי כמותן - בנכנס ויוצא
רב הונא מסביר כי אין משמעות המילה ''כמותן'' במשנה "פרוץ כעומד", אלא מצב שאם היינו מכניסים עוד שיפודים (או ארוכות המטה) בין שיפוד לשיפוד הוא היה ''נכנס ויוצא'' בקלות. מצב זה יוצר מרווח בין השיפודים הגדול במעט מרוחב השיפודים עצמם, וממילא אין זה ''פרוץ כעומד'' אלא ''עומד מרובה על הפרוץ'', במצב כזה אין סתירה לדברי רב הונא.
הא אפשר לצמצם!
מקשה הגמרא, מדוע יש להבין כך את המילה ''כמותן'', הרי אם נעשה מאמץ נוכל להגיע למצב שהמרווחים יהיו ממש שווים לרוחבם של השיפודים ואז הסטטוס יהיה בכל אופן ''פרוץ כעומד'' ושוב תחזור הסתירה לדברי רב הונא.
אמר רבי אמי: במעדיף.
מתרץ רבי אמי: אמנם נכון, אם רוצים ומשתדלים אכן אפשר לצמצם עד כדי מצב של ''פרוץ כעומד'', אך המשנה לא התכוונה לומר שזאת המגמה. לכתחילה אנו מסבירים את המונח במשנה ''כמותן'' כמו מצב של ''נכנס ויוצא'' ואז בעצם ''מעדיפים'' את הרווחים על רוחב השיפודים, ומייצרים לכתחילה מצב של ''פרוץ מרובה על העומד''.
רבא אמר: אפילו תימא בשאין מעדיף, אם היו נתונים שתי - נותנן ערב, ערב - נותנן שתי.
רבא מתרץ תירוץ אחר: הסכך הכשר חייב להיות מונח אנכית לשיפודים. שהרי אם נניחם באותו כוון של השיפודים הם יפלו. לכן אם השיפודים מונחים ''שתי'' הסכך הכשר יונח ''ערב'', וכן הפוך: אם השיפודים מונחים ''ערב'' יניחו את הסכך הכשר ''שתי''. במצב זה יש לנו סכך כשר מרובה על הסכך הפסול (שחלק מן הסכך הכשר מונח גם על השפודים), ולכן נוצר מצב של ''פרוץ מרובה על העומד'' והסוכה כשרה.
 

מהו המסר

תשובת רבי אמי מלמדת אותנו כי יש תמיד להעדיף". הגדרת ''כמותן'' במשנה היא במצב של העדפה. אנו לא מחפשים אתגרים כדי ליצור מצב זהות מלאה בין הרווחים לסכך הפסול. אמנם נכון, אם נעשה מאמץ נוכל להגיע למצב כזה, אך אין זו מטרה בפני עצמה. המשנה מלמדת אותנו לחיות ברווח. לתת לנו SPACE בחיים, ולא לחיות בצמצום, מצב המייצר מתח תמידי. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר