שומרים על קשר: בין דיני סוכה לנורמה ציבורית
סוכה י ע"א
אורלי גולדקלנג, מקור ראשון
מחלוקת חכמים בין מרחק הפוסל סוכה היושבת מתחת לסוכה אחרת, מלמדת אותנו את היכולת להישאר בתוך ההקשר המתאים לסיפור
המשנה שלנו קובעת כי סוכה שעומדת מעל סוכה אחרת – העליונה כשרה והתחתונה פסולה. רבי יהודה חולק ואומר כי אם בעליונה אין דיירים (ולפי פרשנות הגמרא בהמשך הכוונה היא שהיא אינה ראויה למגורים), הסוכה התחתונה כשרה.
הגמרא מבקשת להבין מה המרחק המינימלי הדרוש בין שתי סוכות שבנויות זו מעל זו כדי להוציא אותן מכלל סוכה אחת ולהגדיר אותן כשתיים נפרדות. הגמרא מביאה שלוש דעות בעניין. רב הונא קובע כי מרחק טפח אחד בין סוכה לסוכה הופך אותן לשתי סוכות נבדלות שחל עליהן דין "סוכה תחת הסוכה", רב חסדא ורבה בר רב הונא סוברים כי ארבעה טפחים הוא המרחק הדרוש, ואילו שמואל קובע: עשרה טפחים.
כל אחת משלוש הדעות נשענת על מידה מקובלת מתחום אחר. רב הונא סובר שטפח הוא המידה הקובעת לענייננו, משום שאנו לומדים אותו מדיני טומאה. טומאת מת עולה לרקיע אלא אם יש משהו שמאהיל עליה. ומה נחשב אוהל? דבר שרחוק מהמת או מהאיבר של המת לכל הפחות טפח על טפח. פחות מזה – אינו נחשב אוהל, וכל מה שמעל נטמא בטומאת מת כאילו לא היה שם אוהל בכלל. רב הונא מסיק מכך שזו המידה ההגיונית גם לענייני מידת המרחק בין שתי סוכות.
רב חסדא ורבה בר רב הונא לוקחים את מידתם מהלכות שבת ועירובין, ומביאים משם את הכלל – לא מצאנו מקום חשוב שהוא פחות מארבעה טפחים על ארבעה טפחים. שהרי זה הגודל המינימלי הדרוש לקביעת מקום כרשות היחיד או ככרמלית. פחות מזה לא נחשב מקום כלל, מכאן שגם סוכה מוכרחה להיות במרחק של ארבעה טפחים מחברתה כדי שתחשב נפרדת ממנה.
שמואל לעומת זאת קובע את המידה, עשרה טפחים, על פי הגובה המינימלי הדרוש לסוכה כדי שתהיה כשרה. נקודת המוצא שהוא פועל לפיה היא כי מה שמכשיר את הסוכה הוא שפוסל אותה. אם דרוש גובה של עשרה טפחים בדפנות הסוכה כדי שתחשב סוכה כשרה, דרושים גם עשרה טפחים כדי לפסול אותה. לכן מרחק קטן מזה בין סוכה לסוכה לא פוסל את הסוכה התחתונה ורק עשרה טפחים יגדירו סוכה מעל סוכה.
מעבר להיקשים השונים שעושים האמוראים, נראה כי מאחורי דעת שמואל ישנו עקרון מנחה: טיפול בנושא מהקשרו הקרוב. בעוד האחרים לומדים הלכה מדיני טומאה או עירובין, שמואל מבקש להישאר בהקשר הנכון. אם אנחנו עוסקים בהלכות סוכה, אין סיבה להתרחק ממנה כל עוד אפשר. המשנה והגמרא בהלכות נושקות בין ענייני טומאה, סוכה ועירובין. שוב ושוב מתוארות סיטואציות שבהן יש קשר בין מה שנקבע בתחום אחד לתחום אחר. אבל כאן שמואל מבקש להישאר בתחום הסוכה מתוך תפיסה שמה שהכשיר הוא מה שפוסל.
וכמו בסוכה, כך באורח חיינו. ניתוח של תפיסה או מחלוקת בהקשרה הנכון, מתוך מערכת החוקים שבה היא פועלת, עשויה להביא להבנה עמוקה יותר של העניין. לא כל ביטוי הוא פוגעני בהכרח (וגם לא מחמיא במיוחד). הוא תלוי אווירה, סגנון ונורמה ציבורית בהקשרו. כשאנחנו מחוברים לאווירה מסביב ומסרבים לנתק אמירה או התנהגות מהקשרה – אנחנו עשויים לחסוך עוגמת נפש לעצמנו ולזולתנו.
