|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום, חוץ מן הקרח הזה – שום הגינה
"והתניא, בן עזאי אומר: כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום, חוץ מן הקרח הזה" (בכורות, נח ע"א).
שם עברי: שום הגינה שם באנגלית: Garlic שם מדעי: Allium sativum
שם נרדף במקורות: תומא שמות בשפות אחרות: ערבית - תום
נושא מרכזי: מה משמעות הביטוי "כקליפת השום"?
לריכוז המאמרים שנכתבו על שום הגינה לחצו כאן.
הביטוי "כקליפת השום" שבו השתמש בן עזאי ביחס לחכמי ישראל נראה כמבטא זילזול ואכן רבים ניסו להקהות אותו על ידי חיפוש מאפיינים חיוביים הייחודים לשום. לפני שנפנה לכמה מהסברים אלו נסקור את איזכורי "קליפת השום" בספרות חז"ל.
במשנה ובתוספתא משמשת "קליפת השום" כמדד לעובי או או גם אולי לגודל. במשנה בנגעים (פ"ט מ"ב) נאמר: "השחין והמכוה אין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה ואין פושין לעור הבשר ולא עור הבשר פושה לתוכן. היו מורדין טהורין עשו קרום כקליפת השום זו היא צרבת השחין האמורה בתורה. חזרו חיו אף על פי שמקומן צלקת נדונין כעור הבשר". מפרש רע"ב: "אין מצטרפין - חצי גריס שחין וחצי גריס מכוה אין מצטרפין לכגריס. ואין פושין מזה לזה - דאם שחין ומכוה זה אצל זה, ובאחד מהן בהרת כגריס, והסגירה, ובסוף שבוע פשתה לחברו או לעור הבשר, אין מחליטו. וכן אם הבהרת בעור הבשר ופשתה לשחין או למכוה, לא חשיב פסיון. היו מורדין - שלא נתרפאו יפה ולא נקרם העור ועדיין מוציאין ליחה, אין מטמאין בנגעים. דכתיב שחין ונרפא, ובמכוה כתיב והיתה מחית המכוה. אף על פי שנעשה מקומו צלקת - שניכר שהיה שם שחין או מכוה ואין שוה לשאר עור בשר, אעפ"כ נידון כעור הבשר, מאחר שנעשה קרום חזק". מתוך ההקשר ניתן להבין ש"עשו קרום כקליפת השום" עומד בניגוד לפצע חשוף לגמרי. "עשו קרום כקליפת השום" הוא השלב בו התפתחה שכבת עור דקה מאד האוטמת את הפצע. "קליפת השום" משמשת כאן כמדד מוכר לכל לתיאור שכבה דקה.
מקורות רבים נוספים מעידים על כך ש"קליפת השום" היא סמל למחיצה דקה מאד ואצטט רק את חלקם. במשנה בכלים (פ"ט מ"א) נאמר: "מחט או טבעת שנמצאו בנחושתו של תנור ... נמצאו במגופת החבית מצדיה טמאים מכנגד פיה טהורים. נראין בתוכה אבל לא לאוירה טהורין שוקעים בתוכה ותחתיהם כקליפת השום טהורין". מפרש הרמב"ם: "... אבל אם היתה בולטת לתוך החבית ונמצאת באוירה הרי זו טמאה, כלומר המחט או הטבעת, אלא אם כן היה עליה מחיצה של טיט החוצץ בינה לבין אויר החבית ואפילו היה בתכלית הדקות כמו קליפת השום". במסכת במסכת בכורות (מד ע"ב) מובא: "ת"ר: שני נקבים יש בו באדם, אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע, ואין בין זה לזה אלא כקליפת השום, בשעה שאדם נצרך אם נקבו זה לתוך זה נמצא עקר".
מסתבר שהקליפות הן מעטפות "ראש" השום ולא קליפות שיני השום עצמן משום שהן יוצרות משטחים גדולים יחסית ודקים. מעטפות אלו הן שרידי הגלדים ודומות למעטפות הבצל ואכן בהלכה אחרת מוזכרים שני מינים אלו בכפיפה אחת: "יוצאין במוך ובספוג שעל גבי מכה ובלבד שלא יכרוך עליהן חוט או משיחה. יוצאין בקליפת השום ובקליפת הבצל שעל גבי מכה אם נפל לא יחזיר ואין צריך לומר שלא יתן כתחלה בשבת" (תוספתא, שבת, ליברמן, פ"ו הל' ג'). ייתכן והאיסור להחזיר את הקליפות למקומן נובע משום שהן שימשו לרפואה (ראו במאמר "מאוכלי שום אסור בישראל ואסור בכותים" (נדרים, לא ע"א)).
השימוש הרווח בספרות חז"ל בביטוי "כקליפת השום", במקורו, איננו מבטא בהכרח זילזול או חוסר חשיבות אלא משמש כסמל לעובי או גודל. כיוון מחשבה זה עשוי לרכך את דברי בן עזאי ביחס לכל חכמי ישראל. אמנם הדברים אינם ברורים כשלעצמם אך לא בגלל נימת הזילזול המשתמעת מהם לכאורה. אימוץ ביטוי זה להבעת זילזול בתקופות מאוחרות יותר נובע אולי גם מחוסר החשיבות של קליפת השום. בניגוד לקליפות של צמחי מאכל אחרים שעשוי להיות להם שימוש מסוגים שונים הרי שקליפת השום היא כמעט חסרת ערך (מלבד הנחתה כתחבושת). באופן כללי קליפות ירקות ופירות שימשו כמאכל לבהמות או להסקה. למשל בתוספתא (ביצה, ליברמן, פ"ג הל' י"א) נאמר: "איגוזין ושקדים שאכלן מערב יום טוב מסיקין בקליפיהן ביום טוב וכו'". במקורות אחרים נאמר שקליפות אגוזים ורימונים שימשו לצביעה.
להלן אביא כמה הסברים שניתנו על ידי המפרשים:
באר שבע (סוטה, מה ע"א):
על פי המאמר "בענין דברי בן עזאי: כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה"" מתוך "עלים לתרופה":
הרמ"ע מפאנו בספרו 'עשרה מאמרות' (מאמר חקור דין ח"ה פי"א):
השל"ה הק' (מסכת שבועות, נר מצוה):
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected] ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה. |
