טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

 

משכחת לה בתומי וכרתי – שום הגינה

 

"דרש רב חסדא משום רבינו, ומנו רב: שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה; ורבותינו היורדין מארץ ישראל, ומנו עולא משמיה דרבי יוחנן אמר: שלקות מברכין עליהן שהכל נהיה בדברו; ואני אומר: כל שתחלתו בורא פרי האדמה, שלקו שהכל נהיה בדברו; וכל שתחלתו שהכל נהיה בדברו, שלקו בורא פרי האדמה. בשלמא כל שתחלתו שהכל נהיה בדברו שלקו בורא פרי האדמה משכחת לה בכרבא וסלקא וקרא; אלא כל שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו - שהכל, היכי משכחת להו? אמר רב נחמן בר יצחק: משכחת לה בתומי וכרתי" (ברכות, לח ע"ב).

פירוש: וכן דרש רב חסדא משום (בשם) רבינו, אשר בדרך אגב מעירים: ומנו [ומיהו] רב, שלקות מברכין עליהן "בורא פרי האדמה". ואילו רבותינו היורדין מארץ ישראל, ששוב מעירים בדרך הסבר: ומנו [ומיהו] החכם שכך כינויו — עולא משמיה [בשמו] של ר' יוחנן אמר: שלקות מברכין עליהן "שהכל נהיה בדברו", לפי שלאחר שליקתם פסקו להיות ירקות באותו טיב כמקודם. ורב חיסדא מדעת עצמו אמר, ואני אומר שיש לקבוע שיטה ממוצעת: כל ירק שתחלתו, כלומר, בעודנו חי מברכים עליו "בורא פרי האדמה", שהוא ראוי כבר לאכילה, אם שלקו מברך עליו "שהכל נהיה בדברו", כי שליקתו פוגמת בטיבו. וכל וירק שתחלתו היתה ראויה רק לברכה "שהכל נהיה בדברו", שאין רגילים לאוכלו חי, וכשמבשלים אותו זו דרך אכילתו הרגילה, אם שלקו צריך לברך עליו "בורא פרי האדמה". ושואלים: בשלמא [נניח] כל שתחלתו ברכתו "שהכל נהיה בדברו" וכאשר שלקו ברכתו "בורא פרי האדמה" שיש ירק שנעשה טוב יותר על ידי הבישול ובעודו חי אי אפשר כמעט לאוכלו, משכחת לה בכרבא וסלקא וקרא [מוצא אתה אותה דוגמא בכרוב בסלקא ובדלעת], אלא כל ירק שתחלתו ברכתו "בורא פרי האדמה" וכאשר שלקו ברכתו "שהכל", משום שהירק מתקלקל על ידי הבישול היכי משכחת לה [איך מוצא אתה אותו]? אמר רב נחמן בר יצחק: משכחת לה [מוצא אתה אותה] דוגמא לכך בתומי וכרתי [בשומים וכרישים] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: שום הגינה   שם באנגלית: Garlic   שם מדעי: Allium sativum

שם נרדף במקורות: תומא   שמות בשפות אחרות: ערבית - תום


נושא מרכזי:  אופן אכילת השום (חי או מבושל?)

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על שום הגינה הקש/י כאן.

רב נחמן בר יצחק מציין את השום כדוגמה לירק שדרך אכילתו המקובלת היא כאשר הוא חי. הבישול מפחית מערכו של השום ולכן במצב זה ברכתו היא "שהכל". כולנו מכירים את העובדה ששום מבושל מאבד מטעמו המיוחד ולמעשה מקבל את טעם התבשיל שבו בושל. למעשה בכך הוא ממלא את עיקר תפקידו שהוא תיבול התבשיל. על השום כתבשיל אנו לומדים במשנה במסכת טבול יום (פ"ב מ"ג): "המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולם המקפה של חולין והשום והשמן של תרומה שנגע טבול יום במקצתן לא פסל אלא מקום מגעו ואם היה השום מרובה הולכין אחר הרוב וכו'". מפרש הרמב"ם: "מקפה שם התבשיל בכללותו המרק והדבר המבושל במרק, ודרך בני אדם לכתוש את השום בשמן ולתבל בו את התבשיל וכו'".

שום מבושל מאבד לא רק את טעמו אלא גם את יתרונותיו הרפואיים הרבים (על ערכו הרפואי של השום קראו במאמר "קונם שום שאני טועם עד שתהא שבת" (נדרים, סג ע"ב)). התרכובת המעניקה לשום את מירב ערכו הרפואי ואת טעמו החריף היא האליצין. חום הבישול גורם להרס (דנטורציה) האנזימים האחראיים לסינתיזת האליצין ופירוק התרכובת שכבר נוצרה קודם לכן.

המפרשים התייחסו לשינוי בטעם השום בעקבות הבישול באופן מורכב יותר. כתב התוס': "משכחת לה בתומי וכרתי - וא"ת והרי נראה לעינים דהבשול משביחן? וי"ל דהיינו בשביל הבשר והמלח שבתוכן. ונראין הדברים שכל דבר שהוא כל כך טוב מבושל כמו חי וחי כמו מבושל כמו מיני קטניות וכן תפוחים יש להן ברכה הראשונה שכל כך שוין מבושלין כמו חיין וכו'". מדברי התוס' עולה שהברכה נקבעת לפי תוצאות בישול סטנדרטי כלשהו (אולי בישול במים בלבד) ולא לפי איכות התוצר המתקבל בפועל בתבשיל הספציפי. בבישול המתואר בתוס' אין מתחשבים בטעם המשובח המתקבל כתוצאה מהבישול עם הבשר והמלח. בתחילת דברי תוספות הרא"ש אנו מוצאים גישה שונה: "ותומי וכרתי וכיוצא בהם כשהם חיים בפה"א ומבושלים שהכל דאשתנו לגריעותא, ואפילו אם יש מי שאוכל אותם יותר ברצון מבושלים יותר מחיים בטלה דעתו והולכין אחר הרוב, ואף על פי שאנו רגילין לאוכלן מבושלין זהו לפי ששומן הבשר ממתיק טעמן וכו'".

מסכם בעל "נחלת דוד":

"ועוד שיטה אחרת בזה להתוס' והרא"ש והרמב"ם דאינהו פסקו כרב חסדא, ולשיטה זו כתב בתלמידי רבינו יונה שלשה חלוקי דינים. א) דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי כגון כרבא כו' כשהם חיים שהכל ולאחר הבישול בורא פרי האדמה. ב) תומי וכרתי שהם גרועים ע"י בישול בפני עצמו אף שמשביחין ע"י הבשר מ"מ הבשר עיקר וכיון דעל הבשר לא מברך רק שהכל לזה גם על תומי וכרתי ג"כ לא מברך רק שהכל, משא"כ אגוז המטוגן בדבש דאף דהוא ג"כ בלא דבש מגרע טעמו בבישול רק ע"י הדבש הוא משביח וא"כ דמי ממש לתומי וכרתי וכו'".

"ודע דמ"ש התוס' והרא"ש ותלמידי רבינו יונה דאם משביח ע"י דבר אחר לאו כלום הוא והוכיחו כן מתומי וכרתי דהא חזינן דמשביחין ע"י בישול והוכרחו לתרץ דההשבחה הוא ע"י בשר ולא חשיב השבחה, עי' בשנות אליהו להגר"א פירוש אחר בתומי וכרתי ותוכן פירושו הוא דתומי וכרתי משביחין התבשיל אבל הם עצמם מגרעים (והוי כמו בצלים במדינתנו) עי"ש במה שכתב, לפי פירושו ליתא כלל להך דינא דמשביח ע"י דבר אחר רק דאפילו אם משביח ע"י דבר אחר ג"כ חשיב השבחה עיין היטב בכל זה".

לדעת הגר"א (ובניגוד לשיטת התוס') שיפור הטעם על ידי גורם חיצוני נחשב שיפור אלא שבשום וכרתי טעמם אינו משתפר אלא רק טעם התבשיל ולכן ברכתם "שהכל".
 

מיץ שום

בנוסף לאכילת השום כחי ומבושל כנראה שהשתמשו גם במיץ השום. נאמר בגמרא בשבת (יט ע"א): "מאן תנא דכל מידי דאתי ממילא שפיר דמי? אמר רבי יוסי ברבי חנינא: רבי ישמעאל היא. דתנן: השום והבוסר והמלילות שרסקן מבעוד יום, רבי ישמעאל אומר: יגמור משתחשך, ורבי עקיבא אומר: לא יגמור"(1). מפרש הרמב"ם (עדויות, פ"ב מ"ו): "השום "אלת'ום". והבוסר "אלחצרם". והמלילות כרמל של חטים. אמר שאם רסקן מערב שבת להוציא מהן מימיהן ונכנסה שבת והם מרוסקין, רבי ישמעאל אומר: שיגמור שחיקתן בידו ויוציא צירן. ואף על פי שרבי ישמעאל תלמיד רבי עקיבה הלכה כרבי ישמעאל". קשה לדעת למה שימש מיץ זה אך ייתכן שבדומה לימינו גם בעת העתיקה השתמשו בשום לרפואה באופן זה ולא רק בהיותו שלם. מסתבר יותר שהמיץ שימש לרפואה, אולי כחלק ממשקה מסוים, ולא לבישול משום לצורך זה די להוסיף לתבשיל את שיני השום השלמים.
 

תמונה 1.  שום – ה"גבעול" בנוי מעלים              צילם:  Itzuvit		תמונה 2. שום סגול          צילם: JJ Harrison

 

---

(1) פירוש: ושואלים: מאן [מי הוא] התנא הסבור שכל מידי דאתי [שבא] ממילא, מעצמו, ולא על ידי פעולה בידיים, שפיר דמי [יפה נחשב, מותר] בשבת? אמר ר' יוסי בר חנינא: דעת תנא זה, דעת ר' ישמעאל היא, דתנן [שכן שנינו במשנה]: השום והבוסר של ענבים, וכן המלילות של חטים שרסקן מבעוד יום, ר' ישמעאל אומר: יגמור ויטפל בהם משתחשך. שלאחר גמר הריסוק שמים את הדברים הללו תחת משקולת, כדי שהנוזלים ימשיכו לצאת. ור' עקיבא אומר: לא יגמור.

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)