מעט מעט עד שנגיע גבוה גבוה / רפי זברגר

סוכה ה ע''א-ע''ב

הקדמה

הגמרא משתמשת בכלל ''תפשת מרובה לא תפשת, תפשת מועט תפשת'' שלש פעמים בדף שלנו. נלמד את פירוש רש''י לכלל זה:
כל דבר שמשמעו מרובה ומועט, אם תפשת את המועט - יפה תפשת, דבציר מהכי לא משמע, ואם ימצא שהיה לך לתפוס המרובה - הרי הוסיפו לך, ולא נטלו ממה שבידך כלום, ואם תפשת המרובה - לא תפשת, שאתה נראה כשקרן בדבריך, ושמא המועט יש לך לתפוס ואתה הרבית לתפוס - חסרו לך ממה שבידך, והיינו לא תפשת, אבל כשתתפוש המועט, אם יוסיפו - טוב, ואם לאו - מה שתפשת תפשת, ומשל הוא.
זהו משל אומר רש''י, שאם יש התלבטות בין לייחס למשהו משמעות רחבה או צרה, הרי שעדיף לתפוש את המשמעות הצרה שהיא הבטוחה, שהרי ''בכלל מאתיים מנה'', והמשמעות הצרה היא נכונה בכל מקרה. לעומת זאת, אם נתפוש את המשמעות הרחבה, הרי שבמקרים מסוימים ייראה הדבר כשקר. לכן קובע הכלל כי יש ''לתפוש את המועט''.
במאמר זה נסקור את שלושת המקרים בהם יישמה הגמרא את הכלל.
   

הנושא

1. בשלמא ארון תשעה - דכתיב ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו. אלא כפורת טפח מנלן?
הגמרא למדה את מקור גובה מינימלי של סוכה שהוא עשרה טפחים מגובהו של ארון הקודש. ולאור זאת שואלת הגמרא: גובה הארון עצמו היה אמה וחצי שהם תשעה טפחים (אמה בינונית = ששה טפחים), אך מנסה הגמרא לברר מניין לנו כי גובה הכפורת אשר כסתה את הארון היה טפח (להשלים לעשרה טפחים). הרי התורה אינה מציינת את גובהה כל הכפורת, אלא רק את אורכה ורוחבה (שהם כמידות הארון שהכפורת כסתה אותו)!
דתני רבי חנינא: כל הכלים שעשה משה נתנה בהן תורה מדת ארכן ומדת רחבן ומדת קומתן. כפורת מדת ארכה ומדת רחבה נתנה, מדת קומתה לא נתנה. צא ולמד מפחות שבכלים, שנאמר ועשית לו מסגרת טפח סביב, מה להלן טפח - אף כאן טפח.
למדנו בברייתא של רבי חנינא כי מקור גובה הכפורת הינו מגובה מסגרת השולחן. שם נאמר במפורש בתורה כי גובה המסגרת היה טפח אחד.
ונילף מכלים גופייהו!
מקשה על כך הגמרא, אם לומדים ממסגרת השולחן, ניתן לכאורה ללמוד ממידות של השולחן עצמו, ואז נגיע למסקנה כי גובה הכפורת תשעה טפחים (אמה וחצי) ולא טפח אחד.
תפשת מרובה - לא תפשת, תפשת מועט - תפשת.
על כך עונה הגמרא לפי הכלל שלנו, אם יש ללמוד משני מקורות, אחד מלמד על מידה גדולה והשני על מדה קטנה יותר, הרי שנעדיף ''לתפוש את המידה המועטת''.
2. רב הונא אמר מהכא (ויקרא ט''ז, י''ד): וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ, ואין פנים פחות מטפח.
רב הונא לומד את גובה הכפורת מפסוק העוסק בעבודת כהן גדול ביום הכיפורים (חיבור מסוים למסכת יומא שזה עתה סיימנו). שם נאמר כי הכהן הגדול המבצע את כל עבודות יום הכיפורים מזה באצבעו מדם הפר על ''פני הכפורת'', ומכאן לומד רב הונא כי גודל פנים מינימלי של אדם (תינוק) הינו טפח, ולכן זהו גובה הכפורת.
ואימא כאפי דבר יוכני!
מקשה הגמרא והרי מצאנו פנים יותר גדולות מפניו של אדם, והוא פנים של עוף גדול מאוד הנקרא ''בר יוכני'' שפניו גדולות הרבה מטפח, ומדוע דווקא ניישם את פני האדם על הפסוק בפרשת אחרי מות?
תפשת מרובה - לא תפשת, תפשת מועט - תפשת. -
גם כאן עונה הגמרא, כשיש לנו אפשרות ללמוד מידה גדולה (פנים של בר יוכני) או מדה קטנה (פני אדם) הרי שנעדיף ''לתפוש'' את המידה הקטנה, ולומר כי פני הכפורת אינם אלא טפח כגובהו של פני אדם.
3. הגמרא ממשיכה להקשות על שיטת רב הונא:
ואימא כאפי דציפרתא, דזוטר טובא!
הגמרא מבינה כי אין ללמוד מהפנים של ציפור ''בר יוכני'' הגדולה, אך מקשה הגמרא, אולי נלמד דווקא מפניה של ציפור קטנה מאוד, שגודלה פחות מטפח, וכך גם יהיה גובה הכפורת (פחות מטפח)
אמר רב אחא בר יעקב: רב הונא פני פני גמר; כתיב הכא (ויקרא ט''ז, ב'): וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת, וכתיב התם (בראשית כ''ז, ל'): וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ: .
רב אחא עונה לשאלה זו ומייחס לרב הונא לימוד גזירה שווה בין פסוק בעבודת יום כיפור (פסוק שונה מזה שלמדנו בלימוד השני לעיל) שם נאמר ''אל פני הכפורת'' לפסוק בספר בראשית, שם נכתב ''אל פני יצחק''. ומכיוון שהפסוק בבראשית משתמש בלשון פנים, ומתייחס לפניו של יצחק שהוא בן אדם, כך גם הפנים של הכפורת אינם מיוחסים אלא לבני אדם ולא לפני ציפור כקושיית הגמרא.
ונילף מפנים של מעלה, דכתיב (בראשית ל''ג, י'): וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי: !
ממשיכה הגמרא להקשות על מהלך זה, אם אנו לומדים מהפסוק של ''פני הכפורת'', הרי שיש פסוק נוסף בספר בראשית, שם מיוחסים פנים למלאך, והם גדולים מטפח!
תפשת מרובה - לא תפשת, תפשת מועט – תפשת
שוב התשובה שלנו: נתפוש את המועט, ונשווה פנים לפני אדם ולא לפניו של מלאך.
 

מהו המסר

ריצה למרחקים ארוכים הינה תורה שיש ללמוד אותה היטב וכמובן להתאמן רבות לקראתה. אחד מהכללים הבסיסיים הוא לא להתחיל מהר. לא לרוץ מהר בתחילה כיוון שהכוחות יאזלו, ולא יישארו להמשך הריצה. זהו יישום אחד של הכלל ''תפשת מרובה לא תפשת''. נצעד בצעדים מתונים, נעלה מהקל לכבד. נתפוש מעט, ועוד מעט, ועוד מעט, עד שנגיע גבוה גבוה.  
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]