שתי גישות לחיוב דאורייתא
הרב דב קדרון
סוכה ב ע"א
מרן הרב קוק זצ"ל (בבירור הלכה מכתב יד, מודפס בהוצאת מכון הלכה ברורה) מפנה את תשומת לבנו לכך שיש הבדל בסידור ההלכות בין הרמב"ם לבין השולחן ערוך. הרמב"ם כותב בתחילה את הכלל שסוכה שאין לה שלש דפנות פסולה, ואחר כך ביאר את הפרטים, באיזה אופן כשר הדופן השלישי ובאיזה אופן אינו כשר. לעומת זאת השולחן ערוך ביאר רק את הפרטים, ולא הזכיר את העיקרון שסוכה שאין לה שלש דפנות פסולה.
הוא מבאר שיש כאן הבדל עקרוני, שכן לפי הרמב"ם יש ערך עיקרי לדין דאורייתא שמפורש בתורה יותר מאשר לדינים דאורייתא שאינם כתובים בפירוש. זאת הסיבה שלשיטתו אף על פי שהחיוב לקיים את גזירות חכמים הוא מן התורה, שנאמר (דברים יז, יא): "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל", מכל מקום בספק דרבנן אפשר להקל, ואין זה ככל ספק דאורייתא שיש להחמיר בו, כי מדובר בעניינים שלא כתובים בתורה בפירוש. לכן לשיטתו הצורך בשלש דפנות, שנלמד מדרשה מפסוק בתורה, הוא חשוב יותר מאשר פרטי ההלכה שאין להם מקור בתורה עצמה, ולפיכך הרמב"ם מזכיר זאת על פי סדר החשיבות.
לעומת זאת פוסקים אחרים מחשיבים את כל הדינים דאורייתא כבעלי אותו ערך, ולא מחלקים בין רמות שונות של דינים מן התורה, כי לשיטתם יש רק חילוק אחד: בין דאורייתא לדרבנן, אבל כל הדינים דאורייתא שווים וכל הדינים דרבנן שווים, לכן השולחן ערוך לא ראה צורך להזכיר את הכלל הנלמד מן התורה שיש צורך בשלש דפנות, מכיוון שבכל אופן הוא מפרט את פרטי הדין.
