לנקד את המחשבות, או להשאיר אותן מסורתיות? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
סוכה ו ע"ב
במאי קמיפלגי? רבנן סברי: יש אם למסורת, ורבי שמעון סבר: יש אם למקרא.
האם לעשות, בלי לחשוב יותר מידי, בלי לנסות להתחבר למצווה או למעשה הטוב שאני עושה? או בדיוק ההיפך - לשאוף להבין, להתחבר ולהרגיש בכל דבר שאני עושה?
רבי חיים חייקל מאמדור, אחד מגדולי תלמידי המגיד ממעזריטש, עונה על שאלה זו (חיים וחסד, אות תקפג) על ידי הסבר מעניין במחלוקתם של חכמים ורבי שמעון, האם יש אם למסורת או יש אם למקרא, ואומר כי כל מחשבה שיש לאדם מכילה אותיות, שהרי לולי שהיו כלים שדרכן הייתה המחשבה יכולה לבוא לידי ביטוי, היא הייתה נשארת נסתרת, והכלים הללו הן האותיות.
אלא, שגם בדרכי הביטוי של המחשבה ישנן שתי דרגות: המחשבה הגולמית, לפני שהיא עוברת עיבוד והתאמה למצב, ולאופן שבו היא תוכל להתאים לאדם בצורה המיטבית, ויש את המחשבה כפי שהיא כבר מבטאת את האדם ואת החיבור העמוק למי ומה שהוא ומה שיש ואין בו.
כך גם כשהמחשבה הזו יוצאת החוצה, יש פעמים שניתן לראות כיצד האדם עוד מחובר למקום הגולמי, ועוד לא עיבד את הדברים והתאים אותם למי שהוא ולסיטואציה, כמו לדוגמה: בתגובות לבשורות שמחות או עצובות שמגיעות בצורה פתאומית, ויש פעמים שניתן להבחין בעובדה שהאדם עיבד היטב את המחשבה ורק לאחר העיבוד הוא הוציא את הדברים החוצה, ונתן להם ביטוי מתאים לפי אופיו ותכונותיו.
למעשה ניתן לומר שכאשר האדם משאיר את המחשבה כגולמית, הוא רק מוציא אותה כאותיות, אבל ללא ניקוד, כך שניתן לקחת את המחשבה הזו לכל מיני כיוונים, אבל כאשר האדם מעבד את המחשבה, הוא מנקד את האותיות שנמצאות בה, ומוציא אותה מותאמת בדיוק באופן שבו הוא היה רוצה שהיא תתפרש.
על יסוד ההסבר הזה באופן ביטויה של המחשבה, מסביר רבי חיים חייקל את הרעיון הפנימי במחלוקתם של החכמים, ואומר שיש אם למסורת פירושו, שהאדם עוד מחובר למסורת הגולמית, נטולת הניקוד, ונטולת ההתאמה האישית, ואומר את הדברים, אפילו שיתכן והם לא מבטאים באופן מהודק את מה ומי שהוא, ולעומת זאת אם יש אם למקרא, פירוש הדברים הוא שהאדם לקח את הרעיונות הגולמיים, והכניס בהם את המקום שלו, כך שהם מבטאים את מי ומה שהוא.
אז האם לעשות את המצוות בצורה הגולמית והטהורה שלהם מבלי להכניס את עצמי, או האם להתעקש להתחבר ו"לנקד" את הפעולות שלי? זוהי מחלוקת.
וכנראה שיש זמנים שיש לפסוק שיש אם למסורת, ויש זמנים שבהם יש לפסוק שיש אם למקרא.
