הנאות העולם הזה / רפי זברגר

יומא פא ע''א-ע''ב

הקדמה

הגמרא בעמוד א' מצטטת תנא בברייתא הלומד מקור מפסוקים בפרשת פנחס לאזהרה על מצוות עינוי ביום הכיפורים (אין אזהרה מפורשת בתורה). נחלק את ראשיתה של הברייתא לשלושה חלקים:
ותנא מייתי לה מהכא (במדבר, כ''ט, ז'): וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, יכול יהא ענוש על תוספת מלאכה - תלמוד לומר (שם ל'): וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ, על עיצומו של יום - ענוש כרת, ואינו ענוש כרת על תוספת מלאכה,
למדנו מפסוק ל' כי אין עונש כרת לאדם אשר עשה מלאכה בזמן תוספת יום כיפור (יש להוסיף זמן מה לפני ואחרי התענית של יום כיפורי).
יכול לא יהא ענוש כרת על תוספת מלאכה, אבל יהא ענוש כרת על תוספת עינוי – תלמוד לומר (שם כ''ט): כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ, על עיצומו של יום - ענוש כרת, ואינו ענוש כרת על תוספת עינוי.
מפסוק קודם אנו למדים כי גם אין עונש כרת על אדם האוכל ושותה בזמן תוספת היום, למרות שנאסרה אכילה ושתיה גם בזמנים אלו.
יכול לא יהא בכלל עונש, אבל יהא מוזהר על תוספת מלאכה - תלמוד לומר (שם כ''ח): וְכָל מְלָכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם: , על עיצומו של יום הוא מוזהר, ואינו מוזהר על תוספת מלאכה.
ממשיך התנא בברייתא ללמוד מפסוק שלישי, הקודם לשני הפסוקים לעיל, כל לא רק שאין ענישה על עשיית מלאכה בתוספת יום כיפור, אלא גם אין אזהרה לעושה מלאכה בזמנים אלו.
למדנו משלושת הפסוקים המציינים כי האיסורים אינם אלא ''בעצם היום הזה''. אין ענישה ואין אזהרה לעושה מלאכה ולאוכל ושותה בתוספת יום כיפור. אבל מכאן משמע שיש אזהרה לאוכל ושותה ביום כיפור עצמו.
 

הנושא

ותנא דעצם עצם, האי בתשעה לחדש ((ויקרא כ''ג ל''ב): שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם מאי עביד ליה?
מקשה הגמרא בעמוד ב' על התנא של הברייתא שלמדנו בהקדמה, הלומד כאמור כי אין עונשים ואין אזהרות לעשיית מלאכה ואכילה ושתיה בתוספת יום כיפור, משלושת הפסוקים של ''בעצם". לפי שיטה זו שואלת הגמרא, מה כוונת הפסוק בפרשת אמר המתייחס לתשעה בחודש, והרי אין איסורים ואין אזהרות ליום תשעה בחודש.
מיבעי ליה לכדתני חייא בר רב מדיפתי. דתני חייא בר רב מדפתי: וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה - וכי בתשעה מתענין? והלא בעשור מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.
עונה הגמרא כי התנא בברייתא לעיל ילמד מפסוק זה שיש מצווה ... לאכול ולשתות בערב יום כיפור, והאכילה והשתיה הזאת תיחשב לאדם כאילו התענה גם ביום תשיעי וגם ביום עשירי לחודש. הדרשה הזאת מלמדת כי יש להתכונן לעינוי של יום כיפור, ואחת ההכנות היא דווקא אכילה ושתיה ביום שלפני, כדי לתת כוח לאדם להתענות ביום עשירי (ישנם הסברים נוספים לטעם האכילה ושתיה בערב יום כיפור).
 

מהו המסר

למדנו היום כי אכילה ושתיה הנובעת מתוך ציווי נחשבת ומוערכת לא פחות מעינוי הנובע מצווי התורה.
יש אנשים החושבים כי "יש עניין" להרבות בסיגופים ובתעניות, כדי לזכך את נפשותינו לעבודת ה'. כאן למדנו, כי זיכוך אמיתי לא קשור דווקא לעינויים, אלא לקיום מצוות כפי שנצטווינו על ידי בורא עולם. ואם המצווה היא לאכול ולשתות כדבעי, הרי שהאכילה והשתיה מתוך רוממות רוח – היא היא המזככת ומקרבת אותנו לאבינו שבשמים.
וכך גם בענייני העולם הזה בכלל. ניתן ואף רצוי ליהנות מדברים המשמחים ועושים טוב לנפש האדם. לאכול מטעמים טובים, לראות דברים משמחים, להריח ריחות נעימים וליהנות מנופים מרהיבים, כל אלו ועוד אינם בגדר איסורים או מותרות, אלא היתרים לכתחילה להתענג וליהנות מכל אלו, אך כל דבר במידה הנכונה.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]