מדוע אין ראיה לדבר, אבל יש זכר לדבר?
הרב דב קדרון
יומא עו ע"ב
מנין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפורים? אף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר, שנאמר וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו.
מרן הרב קוק זצ"ל (עין איה, שבת פו,א אות טו, מובא בלקט ביאורי אגדות) ביאר שמטרת עינוי הנפש ביום הכפורים היא להתרחק מענייני הגוף, כדי לעלות אל מרום הקדושה הרוחנית ביום הקדוש הזה. עיקר הצורך להתרחק מהעניינים הגופניים הוא מאכילה ושתיה, שהם נכנסים לתוך הגוף ופועלים לחזקו מבפנים, ומכיוון שהגוף חוצץ בין הנשמה האצילית והאור הרוחני האלקי המיוחד של היום הקדוש הזה, יש צורך להימנע מפעולות אלו.
הפעולות שמחזקות את הגוף מבחוץ, רחיצה וסיכה, אף על פי שגם הן מועילות לו, אינן דומות באיכותן ובעומק ההשפעה שלהן על הגוף לאכילה ושתיה, לכן יש סבורים שרק אכילה ושתיה אסורים מן התורה, ורחיצה וסיכה מדרבנן. מכל מקום גם לפעולות חיצוניות אלה יש דמיון לאכילה ושתיה, כי שתיהן גורמות לחיזוק הגוף שחוצץ בין הנשמה לבין האור האלוקי. ההבדל הוא בעוצמת ההשפעה, שאכילה ושתיה גורמות להפסקה גמורה של קדושת האדם, ולכן יש עליהן חיוב כרת, ואילו סיכה של שמן מכהה את האור של הקדושה וממעטת אותו, ואין על זה חיוב כרת. לכן נאמר שאין ראיה לדבר, לדמות סיכה לשתיה לגמרי, כי יש הבדל ביניהן באיכות ההשפעה שלהן על הגוף והרחקת האדם מן הקדושה, אבל זכר לדבר יש כאן, כי גם ההשפעה החיצונית של הסיכה על הגוף פועלת פעולה החודרת פנימה, כמו שנאמר: וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו.
