כבוד התורה ולומדיה / רפי זברגר

יומא ע ע''א

הקדמה

נלמד את חלקה הראשון של המשנה האחרונה בפרק הקודם, העוסקת בקריאת התורה של הכהן הגדול ביום הכיפורים המתבצעת בעזרת נשים, לאחר יציאתו מעזרת כוהנים.
בא לו כהן גדול לקרות, אם רצה לקרות בבגדי בוץ - קורא, ואם לאו - קורא באצטלית לבן משלו
קריאת התורה אינה חלק מעבודת היום הכתובה בתורה לכן אינה מחייבת בגדי כהונה. משכך, יכול להחליף את בגדיו לבגדים אישיים שלו. אם עושה כן, נהוג ללבוש בגד לבן, ואולי זה המקור ללבישת בגדים לבנים ביום כיפור.
חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכהן גדול,
שמש "בית הכנסת" הוציא ספר תורה, כנראה מארון קודש שהיה בעזרת נשים, ומעביר לגבאי, והוא העבירו לסגן הכהן הגדול, והסגן העביר לכהן הגדול, כל זאת מתוך כבוד לכהן הגדול (מעיד כי יש אנשים במקדש הנתונים למרותו) ולכבודה של תורה.
וכהן גדול עומד ומקבל וקורא אחרי מות ואך בעשור,
הכהן הגדול היה קורא בתורה את פרק ט''ז בספר ויקרא, פרשת עבודת כהן הגדול ביום הכיפורים, ואת הפסוקים בפרשת אמר, העוסקים מעניינו של יום. כיוון ששתי הפרשיות הללו סמוכות, היו גוללים את הספר ביניהם, בעוד המתרגם תירגם את הפסוקים בפרשיה הראשונה.
וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו, ואומר: יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן, ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה.
את הפרשיה השלישית בפרשת פנחס בספר במדבר, היה הכהן הגדול קורא בעל פה ולא מן הספר, כדי לא להטריח את הציבור בהמתנה בעת גלילת הספר. לפני כן הקדים ואמר הכהן הגדול: יותר ממה שקראתי לפניכם (עד כה מתוך הספר) כתוב כאן (בספר תורה בפרשת פנחס, ואני הולך לומר זאת בעל פה).
מיד נתאר את הסבר הגמרא על הקטע.
 

הנושא

וכל כך למה?
שואלת הגמרא מדוע הכהן הגדול צריך לומר את המשפט "יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן" לפני שקורא הכהן הגדול בעל פה את פסוקי פרשת פנחס העוסקים בקרבנות יום כיפור?
כדי שלא להוציא לעז על ספר תורה.
אחר שישמעו השומעים את קריאת התורה בשתי הפרשיות הראשונות מתוך ספר התורה, ואת הפרשיה השלישית בעל פה, יאמרו כי הספר תורה כנראה חסר, וזאת הסיבה לקריאה בעל פה. כדי שלא יחשבו כך על ספר התורה, מקדים הכהן הגדול ואומר להם: גם הפרשיה השלישית כתובה בספר התורה העומד לפנינו, והספר כשר לגמרי. הסיבה שאני קורא בעל פה כדי לא להטריח אתכם. (סיפא של הדברים לא כתובים במפורש במשנה, אך סביר להניח שהכהן הגדול הוסיף גם אותם).
ובעשור של חומש הפקודים קורא על פה. אמאי? נגלול וניקרי!
ממשיכה הגמרא ושואלת: מדוע באמת לא גוללים את הספר תורה גם לפרשת פנחס, כפי שגללנו בין פרשת אחרי מות לפרשת אמר?
אמר רב הונא בריה דרב יהושע אמר רב ששת: לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור, מפני כבוד ציבור.
עונה רב הונא בשם רב ששת כי זו טרחה לציבור שימתין עד שיגללו את הספר תורה מספר ויקרא לספר במדבר. וזאת, בניגוד לגלילה בין שתי הפרשיות הראשונות הסמוכות זו לזו.
ונייתי אחרינא ונקרי!
אם כך, מקשה הגמרא, מדוע לא מביאים עוד ספר תורה אחר שהוא כבר יהיה מגולל ומוכן לקריאת פרשת פנחס?
רב הונא בר יהודה אמר: משום פגמו של ראשון. וריש לקיש אמר: משום ברכה שאינה צריכה.
שתי תשובות. רב הונא חושש שיאמרו כי הספר הראשון פגום (בפרשת פנחס), ולכן הביאו ספר שני. ריש לקיש חושש לברכה נוספת שיצטרכו לברך, בגלל החיוב לברך מכל ספר בנפרד. ומכיוון שזאת תהיה ''ברכה שאינה צריכה'', לכן פסקה המשנה שיקרא בעל פה ללא ברכה נוספת.
ומי חיישינן לפגמא? והאמר רבי יצחק נפחא: ראש חודש טבת שחל להיות בשבת מביאין שלש תורות, וקורין אחת בענינו של יום, ואחת של ראש חודש (טבת) ואחת של חנוכה!
מקשה הגמרא על הסברו של רב הונא: האם אנו חוששים שאנשים יחשבו כי הספר תורה פסול במקרה וקוראים ממספר ספרי תורה, והרי למדנו במסכת מגילה את דברי רבי יצחק נפחא שפסק כי אם ראש חודש טבת חל בשבת חנוכה, מוציאים שלושה ספרי תורה, דבר המעיד כי לא חוששים שאנשים יגידו שהספר תורה פסול ופגום.
תלתא גברי בתלתא ספרי - ליכא פגמא, חד גברא בתרי ספרי - איכא פגמא.
עונה הגמרא כי בחנוכה עולים שלשה אנשים לספר תורה, וכנראה כל אחד ''רצה'' לקרוא מספר אחר, ואז באמת לא חוששים. אך ביום כיפור, שאת כל הקריאה והברכות מבצע הכהן הגדול - שם יש מקום לחשש זה, ולכן הכהן הגדול קורא בעל פה את הקריאה השלישית מפרשת פנחס.
 

מהו המסר

למדנו היום כי הכהן הגדול חייב להסביר לפני הקריאה בעל פה מדוע הוא קורא כך, מחשש להוצאת לעז על ספר תורה. וכן למדנו כי אי הבאת שני ספרי תורה לקריאת התורה של הכהן הגדול, נובעת גם כן מתוך חשש שמא יאמרו ספר תורה אחד פגום. כלומר, אנו חוששים ללעז על כשרותם של ספרי תורה.
נלמד מתוך חששות אלו, כמה אנו דואגים שאנשים לא ידברו סרה על דברים חשובים לנו כמו ספר תורה.
כבודו של ספר תורה חשוב מאוד, וכך גם חשובה כבודם של אנשים אחרים, וחשוב שבעתיים כבודם תלמידי חכמים המייצגים את התורה. לכן, נשתדל לא לומר דברים המלעיזים על אנשים אחרים ובוודאי לא על תלמידי חכמים.
כמו כן, ניזהר מאוד שלא להשמיע דברים העלולים לגרום בעקיפין לביזיונם של אנשים וקל וחומר תלמידי חכמים. חכמים – הזהרו בלשונכם (אבות, א', י''א).
  

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]