להתמכר, להעריץ, לאהוב: כך נימנע מעבודת אלילים מודרנית
יומא סט ע"ב
אורלי גולדקלנג, מקור ראשון
מדרש אגדה על חז"ל ועבודה זרה מרמז לנו ששרידיה עדיין קיימים בימים אלו. יש לכך רק פתרון אחד
המדרש המרכזי המופיע בדף שלנו הוא אחד המוכרים והחביבים על דרשנים: מכת העבודה הזרה אינה חולפת מן העולם, ואנשי הכנסת הגדולה פותחים בצום של שלושה ימים למיגור התופעה. בתום שלושת הימים ניתנת להם אפשרות משמיים להרוג יצר ספציפי זה. או-אז יוצאת מקודש הקודשים דמות של גור אריה עשוי אש, עליו אמר הנביא זכריה – בן אותו הדור – כי זהו היצר של עבודת הכוכבים. שעה שתפסו חכמים את אותו אריה, נשרה שערה אחת מראשו, והוא שאג וזעק בקולי קולות. חששו אנשי הכנסת הגדולה שבכיו העז יביא עליו רחמים משמים שימנעו מהם לחסלו. ענה להם הנביא זכריה: השליכו את גור האריות לבור יורה של עופרת וכסו את הבור וכך קולו לא ישמע. אנשי הכנסת הגדולה עשו כדבר הנביא, והצליחו לחסל את יצר העבודה הזרה. בהמשך מנסים אנשי הכנסת הגדולה למגר גם את היצר הרע של גילוי העריות, אך המחיר הוא מיגור הילודה כולה וכך יצר זה נותר בעינו בעולם כולו.
במרחק של אלפי שנים מאותה התרחשות, נראה כי לא נותר זכר לעבודה הזרה. האדם המודרני בז לעבודת האלילים; לאפשרות שאדם רציונלי יכרע וישתחווה לפרי יצירתו שלו או של חברו. נראה כאילו העולם באמת נגמל מהצורך בעבודה זרה כשהוא מצליח לראות בכוכבים ובמזלות חלק מעולם המדע המדויק, ובפסלים אמנות פלסטית לכל היותר. אבל כזכור, שערה אחת מראשו של גור האריות מאז נשרה ממנו והיא עודנה מסתובבת בעולם. נראה כי שערה זו באה לסמל לנו שגם אם היצר האדיר הזה היה ואיננו, גם אם הוא נסגר בעופרת, שערה אחת ממנו עוד מצליחה להשפיע – כך באופן סמוי, נחבא. כמעט בלתי מורגש.
לאיסור עבודה זרה יש שני חלקים: האחד לא לעבוד אלוהים אחרים והאחר הוא לעבוד את בורא עולם. מכך שהאיסור מחולק בשתי הדיברות הראשונות שבלוחות הברית, ניכר כי יש אפשרות לעבור על אחת מהן מבלי לחטוא בשנייה. כך מצינו שרבים וטובים מסוגלים להאמין בקב"ה, ובו בעת לעבוד אלילים אחרים. אלילים אלה אולי אינם מפוסלים ואינם ניכרים בגרמי שמיים, אבל הם עשויים להיות דמויות מופת או אנשים בעלי כריזמה שמושכים את הלב ואת הדעת ומנתקים את האדם ממחויבותו לאל אחד. באותה מידה, עבודה זרה עשויה להיות נאמנות עיוורת לרעיון אחד ויחיד תוך הנחת שיקול הדעת למובילי התפיסה או האידיאולוגיה. בכל המקרים הללו האדם כמעט שאינו מודע לכך שהוא מוצא לעצמו אלוהים אחרים. הוא ודאי לא חש בכך כשהאלוהים האחרים הם הוא עצמו – עד גאוותו או חולשותיו; רצונו להצליח בכל מחיר או להשיג מבוקשו תוך התעלמות מהזולת או מצווי אלוהי.
האלוהים האחרים שאנחנו חוטאים בו יכול להיות התמכרות או הערצה; תפיסת אהבה בכל מחיר או התפתחות אישית בלי הכרת הסביבה. הדור שלנו חש לעג גלוי נוכח המונים שהשתחוו לפסל שהם עצמם יצרו; אלא שמצבנו נלעג לא פחות נוכח הסגידה של דורנו לאח"מים, שתהילתם גם היא פרי יצירת כפינו. ככלות הכול, הם לא היו מגיעים לדרגת הזוהר שלהם לולא הקהל שהרים אותם לשם.
תזכורת עצמית שכל כשרוננו בא לנו מלמעלה, כמו גם כשרונו של הזולת, אמור להוות חיסון מפני עבודה זרה שמשבשת את הדעת ומשכיחה מי אדון לכל. במקום לחכות לאכזבה ושברון הלב כשנגלה את טעויותיהם של מושאי ההערצה שלנו או שלנו עצמנו, מוטב שנזכור שהם ואנחנו רק בשר ודם. דווקא מתוך הידיעה שאין עוד מלבדו, ניתנת האפשרות להערכת אמת לזולתנו – בלי ציפיות גבוהות מדי ובלי להסתנוור מהצלחות זוהרות ככול שיהיו.
