היקום אשר ברגליהם
פסחים קיט ע"א
"ואת כל היקום אשר ברגליהם, אמר רבי אלעזר: זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו".
ההוכחה לכך שהיקום זה הממון עולה מההשואה בין הפסוקים המקבילים. בפרשת קרח כתוב: (במדבר טז, לב) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ. ובפרשת עקב כתוב (דברים יא, ו) וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל. דתן ואבירם היו מאותם הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח. ובמקום הָרְכוּשׁ הכתוב בבמדבר כתוב בדברים הַיְקוּם.
ענין זה שממונו של אדם הוא שמקימו על רגליו רמוז במילים הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם.
ולמה הענין רמוז רק בדברים ולא בבמדבר? משום שענין זה נדרש דוקא לאמור בהמשך הפרשה בדברים: (דברים יא, ז) כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֶת כָּל מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדֹל אֲשֶׁר עָשָׂה. ובכלל מה שראיתם – שממונו של אדם מעמידו על רגליו. וזה נצרך לענין הפסוק הבא: (דברים יא, ח) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. בכלל מצוות ירישת הארץ זכרו את מה שראיתם שממונו של אדם הוא שמעמידו על רגליו. כי לצורך ביסוס יישוב הארץ תצטרכו לממון ולחיזוק הצמיחה הכלכלית.
וכן כתבו משם הגר"א שמשיח בן דוד הוא ברוחניות ומשיח בן יוסף בגשמיות, והרי משיח בן יוסף קודם למשיח בן דוד. וכן כתב הגר"א שהגלות התחילה בגליל וכך הגאולה תתחיל בגליל. על פי זה, היות שגלות ישראל קדמה לגלות יהודה, דן המאסף לכל המחנות הוא הראש בגאולה. ומשום כך נקרא (דברים לג, כב) דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן, כמו (בראשית מט, ט) גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. שנמשלו שניהם לאריה שהוא המלך בחיות, הקטר המוביל את הרכבת. ירושלים בירת הרוחניות וגוש דן בירת הגשמיות.
