מה מסמלים שני השעירים?
הרב דב קדרון
יומא סב ע"א
שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כאחד.
לאחר שעלה עליהם הגורל, שעיר אחד היה משתלח לעזאזל והשעיר השני קרב לה'. הקשה על כך ר' יהונתן אייבשיץ (יערות דבש ח"א דרוש ו, מובא בלקט ביאורי אגדות): איך ייתכן שיהיו הטמא והטהור שווים ביחד, הרי לכאורה היה צריך להיות הבדל עצום ביניהם?
בדרשתו הוא ביאר ששני השעירים מייצגים שני סוגים של יצר הרע, אחד יצר הרע לעבודה זרה, כמו שכתוב (ויקרא יז, ז): "וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם", והשני יצר הרע לעבירות של תאוות הגוף, כמו שכתוב (ישעיהו יג, כא): "וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם". שני הסוגים הללו של יצר הרע קשורים זה בזה, כי מי שנכשל בעבירה סופו להיכשל גם בעבודה זרה, לכן שני השעירים ביום הכפורים היו שווים בכל דבר, במראה וקומה, כי אין הבדל ביניהם.
מה שנעשה לשני השעירים הוא רמז למה שאדם צריך לעשות עם שני הסוגים הללו של היצר הרע. השעיר שמשתלח לעזאזל רומז על עבודה זרה, שהוא דבר שאין בו צורך כלל, ויש לשלחו רחוק רחוק למדבר, אל ארץ גזרה, ולדחותו ולפרקו לגמרי. אבל היצר הרע השני של כוחות הגוף, יש בו צורך ואין לדחותו בשתי ידים, אלא צריך להשתמש בכל כוחותיו לשם שמים, לקיום העולם ולקיום הגוף, לכן השעיר השני נשחט לכבוד ה' לשם שמים.
