מדוע הרבה עשו כן ולא הועילו?
הרב דב קדרון
יומא מז ע"א
בגמרא מסופר על האשה הקמחית שזכתה והיו לה שבעה בנים וכולם שמשו בכהונה גדולה. כאשר שאלו אותה: מה עשית שזכית לכך? תשובתה הייתה שהיא הקפידה מאוד להיות צנועה אפילו כאשר הייתה בתוך ביתה, אולם חכמים אמרו לה: "הרבה עשו כן ולא הועילו".
הרש"ש מציין שאותו ביטוי מופיע בעוד מקום בש"ס (נדה ע,ב). ייתכן שמשם ניתן ללמוד את כוונת הדברים.
שם נאמרו כמה דברי דרך ארץ שענה רבי יהושע בן חנניה לשואליו:
מה יעשה אדם ויחכם? אמר להן: ירבה בישיבה, וימעט בסחורה. אמרו: הרבה עשו כן ולא הועיל להם! אלא: יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה... מה יעשה אדם ויתעשר? אמר להן: ירבה בסחורה, וישא ויתן באמונה. אמרו לו: הרבה עשו כן ולא הועילו! אלא: יבקש רחמים ממי שהעושר שלו. שנאמר לי הכסף ולי הזהב.
מסקנת הגמרא היא שההשתדלות בלי התפילה לא מועילה. אם אדם רוצה להשיג משהו צריך כמובן לעשות את ההשתדלות הגשמית כדי להשיג את המטרה, אבל הרבה אנשים עשו כן ולא הצליחו כי לא הייתה להם סייעתא דשמיא, לכן צריך גם להתפלל על הדבר. ייתכן שגם כאן תגובתם של חכמים לאשה הקמחית: "הרבה עשו כן ולא הועילו", באה לומר שלא מספיקה ההשתדלות אלא צריך גם להתפלל כדי להשיג את המטרה.
