האם התרת נדרים מכפרת?
הרב דב קדרון
יומא מג ע"ב
ביום הכפורים, לפני שהתוודה הכהן הגדול על עוונות עם ישראל, הוא התוודה על עוונותיו הפרטיים, ועל כך נאמר: מוטב יבא זכאי ויכפר על החייב. ואל יבא חייב ויכפר על החייב. מי שמכפר על אחרים צריך להיות זכאי בעצמו.
על פי זה הסבירו תוספות את מנהגו של מר זוטרא חסידא (מו"ק יז,א; נדרים ז,ב) שכשהוא היה בנידוי ותלמיד אחר היה בנידוי, היה מתיר קודם את הנידוי של עצמו ולאחר מכן את הנידוי של התלמיד, כדי שיבוא זכאי ויכפר על החייב.
כמו כן על פי זה כתב היעב"ץ בסידורו (בדיני כפרות) שכאשר אדם מסובב את הכפרות בערב יום כפור יסבב אדם מתחילה לעצמו הכפרה קודם שיסבב לבני ביתו, כדי שיבא זכאי ויכפר על החייב.
על פי זה מובא (קובץ מבקשי תורה, זמני ומועדי השנה, עמוד עו) בשם הגאון מלובלין שכאשר עושים התרת נדרים בערב ראש השנה, ראוי להקפיד שאלו שמתירים את הנדרים לאחרים יהיו אנשים שכבר הותרו נדריהם על ידי אחרים.
אמנם בעניין הזה חולק בעל שו"ת בצל החכמה (ח"ה סימן סה), וכתב שכל העניין הזה שייך דווקא לגבי חוטא שצריך קרבן לכפרתו, ויש זכות מיוחדת למי שהוא זכאי שיכול לסייע בכפרה, אבל התרת נדרים אינה באה לכפר על הנודר, אלא כל מטרתה היא לבטל את הנדר מעיקרו, וממילא אין כאן לא נדר ולא חטא, לכן לא שייך כאן המושג של "יבוא זכאי ויכפר על החייב" ואין זה משנה בכלל אם המתירים התירו את נדרי עצמם קודם או לא.
