הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
יומא מז ע"א
תלמוד בבלי יומא מז, א:
"תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? - אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. - אמרו לה: הרבה עשו כן, ולא הועילו".
נעבור למקבילה בירושלמי
תלמוד ירושלמי יומא א, א:
"שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שימשו בכהונה גדולה שלחו חכמים ואמרו לה מה מעשים טובים יש בידך אמרה להן יבא עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי ואימרת חלוקי מימי אמרון כל קימחיא קמח וקמחא דקמחית סולת וקרון עלה [שם מה יד]: כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה".
ההבדל המרכזי בין שני התלמודים הוא שבירושלמי מדגישים את הצד החיצוני ביחס לצד הפנימי. מי שפעל נכון בדברים ערכיים מקבל שכר חיצוני – בגדי הזהב של הכהן הגדול.
הבדל נוסף. ציטוט מספר פרי עטי אורות הירושלמי תענית שנכון גם כאן
מובא בכמה מקומות בבלי (סוטה לט. מגילה כח. תענית כ.) ששאלו רבנים חשובים במה הם זכו לאריכות ימים. נוסח השאלה בכל מקום הוא: "במה הארכת ימים?" . הנושא במשפט זה הוא הצדיק עצמו.
במסכת תענית, בה גם מופיע השאלה 'במה הארכת ימים', עוסק הבבלי באישיותו המיוחדת של רב אדא בר אהבה. במקבילה של סיפור זה שבירושלמי (תעניות ג, יא) מופיע ביטוי אחר ביחס לשאלת אריכות הימים של רב אדא בר אהבה. הנוסח הוא: "מה מעשים טובים יש בידך" . הנושא במשפט זה הוא המעשים הטובים.
בניגוד לבבלי העוסק בצד הפרטי של כל אחד ואחד, בירושלמי עיקר ההסתכלות היא הצד הכללי, כלומר, אילו מעשים טובים רצויים במיוחד. אין כאן התעסקות בצד הפרטי של אותו צדיק.
וכמובן הבדל נוסף היא היישר כוח שמקבלת קמחית רק בירושלמי.
