יזמות / רפי זברגר

יומא לז ע''א

הקדמה

המשנה בדף שלנו עוסקת באופן ביצוע הגורל בין שני השעירים ביום הכיפורים: שעיר לה' ושעיר לעזאזל.
בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח, הסגן מימינו, וראש בית אב משמאלו. ושם שני שעירים, וקלפי היתה שם ובה שני גורלות. של אשכרוע היו, ועשאן בן גמלא של זהב, והיו מזכירים אותו לשבח.
הכהן הגדול, מלווה בסגנו ובראש בית אב (אשר זהו ''השבוע'' שלו, ושל בית אב שלו לעבוד במקדש) הלכו לקראת פתח מזרחי של העזרה, סמוך לשערי ניקנור, שם היו שני שעירים מוכנים להגרלה. הגורלות היו בתחילה בתוך תיבת עץ ברוש, עד בואו של בן גמלא, הכהן הגדול באותה תקופה, והחליף את בית העץ לבית העשוי מזהב. על כך שיבחוהו חכמינו. 
 

הנושא

המשנה ממשיכה בסיפור אנשים נוספים אשר מגיע להם צל''ש על פועלם בבית המקדש.
בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור, שלא היה לו אלא שנים.
כהן גדול נוסף, הנקרא בן קטין, ראה כי היו רק שני ברזים בכיור מדרום למזבח, למרות שהיו כוהנים רבים שביקשו לרחוץ בכיור זה, והחליט לשדרג את הכיור. הוא הוסיף לכיור עוד עשרה ברזים, כך שלאחר שיפור זה יכלו לרחוץ בכיור שנים עשר כוהנים במקביל.
ואף הוא עשה מוכני לכיור, שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה.
בן קטין לא הסתפק בשיפור זה, והוסיף עוד ''רכיב'' מאוד מעניין ומשמעותי לכיור. המים שהוכנסו לכיור נתקדשו בעצם מגעם עם כלי קודש. כדי שהמים לא ייפסלו בלינה (אם יישארו עד למחרת), יצר מנגנון הורדת הכיור על ידי גלגל (מוכני) לעומק האדמה. בעומק זה השתלבו מים אלו במי בור שהיה מקבל מימיו ממעיין. בכך נוצר חיבור של מי הכיור למי מעיין, ובעצם הפכו גם את מי הכיור כעין ''חלק מן המעיין'', שאינו נפסל בלינה. כל בקר ''העלו'' את הכיור לגובה
העזרה, וחזרו והשתמשו במים אלו, וחוזר חלילה מידי יום ביומו. 
מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יום הכפורים של זהב.
מונבז שהיה מלך, החליף לזהב את ידות הכלים אשר השתמשו בהן ביום כיפור על ידי הכהן הגדול.
הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתח היכל,
הילני, אמו של מונבז הוסיפה מנורה של זהב בפתחו של ההיכל.
ואף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה.
הילני לא הסתפקה בכך, ושיפרה את התהליך של בדיקת אשה סוטה בבית המקדש. כידוע, הסוטה צריכה להישבע על הפסוקים מתוך פרשית סוטה, ולאחר מכן מכניסים את הקלף שנשבעה עליו לתוך מים, ומשקים את הסוטה במים אלו. כדי לחסוך את הבאת ספר תורה על מנת להעתיק את הפסוקים הנ''ל על שטר כל פעם מחדש, הכינה הילני טבלה מזהב, עליה היו כתובים פסוקי השבעת האישה וממנה היו מעתיקים את הפסוקים. יוזמה קטנה ומשמעותית.
נקנור נעשו נסים לדלתותיו,
הגמרא בדף הבא מספרת את סיפור הצלת הדלת אשר זרקו לים (כיוון שהיתה סערה גדולה וביקשו להוריד משקלים מהספינה), והצער הגדול של ניקנור על ''שלא מסר נפשו על דלת זו''. כך קרה נס ומצאו אותה ליד הספינה, עם הגיעם לנמל.
והיו מזכירין אותן לשבח.
המשנה מסיימת בעובדה שחכמים הזכירו את כל האנשים הנ''ל לשבח: בן קטין, מונבז, הילני וניקנור.
ניתן לחלק את ''מקבלי הצל''שים'' למספר קבוצות:
• חשיבה מחוץ לקופסא – הוספת כיורים לכיור והכנת המוכני לכיור (בן קטינא) והכנת טבלה לסוטה (הילני).
• שיפור ונראות דברים חשובים – הפיכת ידות כלי המקדש לזהב (מונבז), והוספת נברשת של זהב (הילני).
• מסירת נפש על דברים חשובים (ניקנור).
 

מהו המסר

אנו למדים מסופה של המשנה כי חכמים מעודדים יזמות. מעודדים חשיבה מחוץ לקופסא. מעודדים פעולות המחזקות ונותנות מעמד גבוה לדברים חשובים ונעלים.
אנשים אשר ''מסתכלים מלמעלה'' על דברים ומנסים כל הזמן לחשוב כיצד אפשר לשפר, באיזה אופן נוכל לבצע את המטלה / משימה על הצד היותר טוב, הם אנשים "הנוטלים יוזמה" בחייהם. יזמות שכזאת נותנת ''טעם לחיים'' ומשפרת את תחושת הערכה עצמית של אנשים.
ניתן ורצוי לעודד אנשים לחשוב מחוץ לקופסא. לעשות פסק זמן במהלך "החיים הרגילים'' ולמצוא בכל מקום, איך וכיצד ניתן לשפר, להיטיב ולייעל, ובכך ''להזרים חיים חדשים''. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]