מתי עונים "ברוך הוא וברוך שמו"?

הרב דב קדרון

יומא לז ע"א

תניא, רבי אומר: כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו. אמר להם משה לישראל: בשעה שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא אתם הבו גדל. חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: זכר צדיק לברכה, אמר להם נביא לישראל: בשעה שאני מזכיר צדיק עולמים - אתם תנו ברכה.

על פי זה כותב הרא"ש (תשובה, כלל ד, סימן יט) את מנהגו של אביו, רבנו יחיאל, "שהיה אומר על כל ברכה וברכה שהיה שומע בכל מקום: "ברוך הוא וברוך שמו", וזהו שאמר משה רבינו: כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו". הוא אף מוסיף שגם כשמזכירים צדיק בשר ודם צריך לברכו, שנאמר: "זכר צדיק לברכה".

בעניין עניית "ברוך הוא וברוך שמו" יש שלושה מנהגים עיקריים:

המנהג של אביו של הרא"ש נפסק להלכה בשולחן ערוך (או"ח קכד, ה):

על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום, אומר: ברוך הוא וברוך שמו.

מלשון השולחן ערוך נראה שיש לענות "ברוך הוא וברוך שמו" רק כאשר שומעים את שם ה' בתוך ברכה, אולם הפרי חדש, על פי המבואר בגמרא הנ"ל, מוסיף שגם כאשר שומעים את שם ה' בברכת כוהנים יש לומר "ברוך הוא וברוך שמו", ויש הנוהגים כן.

לעומת זאת מובא בשם הגר"א (מעשה רב, אות מג) שלא היה אומר כלל "ברוך הוא וברוך שמו", אף לא כאשר שמע את שם ה' בברכה, ויש הנוהגים כך.