סוד העמידה בניסיונות / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
יומא לה ע"ב
אומרים לו: כלום נאה היית מיוסף? אמרו עליו על יוסף הצדיק: בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית, בגדים שלבשה לו ערבית לא לבשה לו שחרית.
כאשר מעיינים בפרשה של יוסף עם אשת פוטיפר, השאלה המתבקשת העולה מאליה היא, מאין היו לו הכוחות לעמוד בניסיון? האם ישנה איזו נוסחה שניתן ללמוד ממעשה זה שאנחנו יכולים ליישם גם בחיינו אנו?
רבי זאב וולף מז'יטומיר (אור המאיר ויקרא שיר השירים) מסביר כי התשובה לשאלות אלו טמונה בדברי הגמרא הללו.
אשת פוטיפר עשתה כל מה שיכולה הייתה כדי להתקשט ולהתנאות בפני יוסף, אבל דבר אחד היא לא לקח בחשבון – יוסף היה בנו של יעקב.
בתורת הקבלה, יעקב מייצג את מידת התפארת, שהיא שורש כל היופי שיש בעולם, שכן היופי מגיע מן היכולת לשלב גוונים שונים, הן פיזית, והן נפשית. כאשר ישנו גוון אחד הדבר לא יוצר יופי, כך גם כאשר יש קו אופי אחד, הדבר איננו "תפארת לו מן האדם", ודווקא שילוב של דברים שונים מייצר יופי.
המופע הפיזי של היופי בעולם הזה הוא תמונת מראה לתפארת הרוחנית שנמצאת בעולמות העליונים, שיעקב היה המייצג הרוחני שלה בעולם.
לכן, דווקא משום שאשת פוטיפר עשתה כל מאמץ להתייפות על ידי שילוב של בגדים שונים בערב ובבוקר, יוסף ראה בזה את "דמות דיוקנו של אביו", האיש שייצג את היופי כפי שהוא במקורו.
וכאן יוסף מלמד אותנו מהו סוד העמידה בנסיון.
משום שבשעה שאדם עומד מול מציאות פיזית ברורה ויציבה, עליו להזכיר לעצמו, שהמציאות הפיזית הזו היא תמונת מראה למציאות רוחנית, וכי היא ניזונת ממקור ושורש רוחני, משום שהיא נוצרה כאן בעולם בכדי להיות מתועלת חזרה לאותו המקור, על ידי שימוש נכון ומושכל במופע הפיזי שלה.
לכל דבר בעולם ישנו מקור רוחני, והעבודה שלנו היא לגלות אותו. כאשר אדם שם לנגד עיניו בכל ניסיון את "דמות דיוקנו" של אביו שבשמים, והמטרה שלשמה הוא שם אותו בעולם, פתאום הניסיון נעשה יותר קל.
