גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רס"ג מדור "עלי הדף"
מסכת יומא
דף יח ע"ב
בענין תוקף השבועה שהשביעו לכהן גדול "שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך"
במשנה (יח, ב): "מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה, והעלוהו בית אבטינס והשביעוהו, ונפטרו והלכו להם, ואמרו לו: אישי כהן גדול, אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחנו ושליח בית דין, משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך. הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין...".
האחרונים הקשו שתי קושיות אודות שבועה זו: האחת, הלא לפי שיטתם הנכזבת - הרי זו שבועה לבטל את המצוה, ואין נשבעים לבטל את המצוה, וא"כ אין השבועה חלה, ומה הועילו חכמים בשבועה זו (עי' 'ישרש יעקב' [אבולעפיא] עמ"ס יומא בסוגיין; 'עבודת ישראל' על עבודת יוה"כ מג, א-ב); עוד הקשו, אם הכה"ג היה צדוקי ח"ו הרי היה אנוס בדעתו להשבע בשקר, שהרי לפי דעתו חייבים לשים את הקטורת בהיכל קודם שנכנס לקודש הקדשים, ואם לא כן עבודה פסולה היא, ונמצא שהיה נאלץ להישבע לרצות את החכמים כדי שלא יחשדוהו - ואילו אח"כ יעשה העבודה כפי שיטתו, ולענין שבועה הכלל הוא שאם האדם אנוס בשבועתו הריהו פטור (עי' 'מים חיים' לבעל הפר"ח על הרמב"ם הל' עבודת יוה"כ פ"א ה"ז).
ומצינו כמה תירוצים ופתרונות על קושיות אלו, מהם שעולים לכאן ולכאן - לשתי הקושיות יחד, ומהם תירוצים לכל קושיא בנפרד, ונציגה כאן אחדים מהנה:
א. לדעת הצדוקים - גם זה וגם זה יכשר, והיינו, כי אע"ג שלדידם נותנים את הקטורת על המחתה בהיכל קודם שנכנסים לקה"ק, עכ"ז אם נתנוה על המחתה בקה"ק לפני הארון - כדעת רז"ל הקדושים - כשרה היא לשיטתם, דהלא מקרא מפורש הוא: "ונתן הקטרת על האש לפני ה'". ולכן כשנשבעים לעשות כפי דעת החכמים אינה שבועה לבטל את המצוה, וגם לא שבועת שקר באונס, שהרי העבודה כשרה גם לדידם (מים חיים שם; מעשה רקח על הרמב"ם שם; ועי' שפ"א בסוגיין שא"א לתרץ כן, כי כל דיני יוה"כ מעכבים, ולכן לפי דעת הצדוקים - אם עשה סדר העבודה כדברי חכמים פסולה היא; וע"ע מרומי שדה ושיח יצחק [נדפס ב'אסיפת זקנים' על יומא] בסוגיין).
ב. הא דאין שבועה חלה לבטל את המצוה, וכן הא דאנוס בשבועה - פטור, הלכות הן שדרשו חכמים, ואין הצדוקים מודים בהן, ולדבריהם השבועה חלה בכל ענין, בין לבטל את המצוה ובין כשהוא אנוס בכך, ונמצא שלפי שיטתם לא היו יכולים לעבור על השבועה (אש דת להג"ר חיים אלפנדרי דף ס ע"א בשם רבנן קשישי; עבודת ישראל שם; שו"ת חת"ס או"ח סי' קעו; שפ"א בסוגיין).
ג. כי באמת, זה שמשביעים אותו אין מוכרח שהוא יהיה הכה"ג ויעשה עבודת היום, ובפרט כשיש סגן תחתיו, ולכן אין זה נחשב כשבועה לבטל את המצוה, כי המצוה אינה מוטלת עליו דווקא, והנשבע לבטל מצוה כזו שאינה מוטלת עליו דווקא, יתכן שהשבועה חלה עליו, וגם אין זה נחשב כשבועה באונס, כי לא היה לו לקבל עליו לעשות העבודה, שייאלץ משום הכי להשבע בשקר (עבוד"י שם; שו"ת חת"ס שם; שפ"א בסוגיין; תפארת יעקב על המשניות במשנה זו). אכן, יתכן שתירוץ זה אינו עולה יפה, כי מאחר שכבר נתמנה לכהן גדול, הרי המצוה מוטלת עליו דווקא, ואין למסרו לסגנו, כי המצוה מוטלת על כה"ג דווקא, והגם שהיתה לו אפשרות לירד מגדולתו, שלא יהיה כה"ג - שהעבודה מוטלת עליו, אולם מאחר שהוא סבור שהוא הראוי להיות כה"ג - מאחר שהוא צדוקי, וברצונו לעשות העבודה שתתקיים כפי שיטתם, הריהו נחשב לשיטתו כנשבע לבטל את המצוה, וכן לשבועה באונס (עי' חת"ס ושפ"א שם).
ד. הנשבע לבטל את המצוה - הגם שאין השבועה חלה ופטור, אכן הנשבע עבר על איסור שבועת שוא, ואין הפטור אלא לענין קרבן שבועה (עי' נדרים יז, א; רמב"ם הל' שבועות פ"א ה"ז), וכמו כן לענין הדין של "האדם בשבועה פרט לאנוס", נחלקו הראשונים (ראה גיטין לה, א תוד"ה לא, ושם ברשב"א ור"ן, ריטב"א ותוס' הרא"ש) האם נאמר רק לענין קרבן שבועה, ואילו עונש על שבועת שוא יש גם בנשבע לשקר באונס, ולפי השיטות שיש עונש שבועת שווא בזה אתי שפיר (עבוד"י ושפ"א שם; אבן האזל הל' עבודת יוה"כ שם). כעין זה כתב הפר"ח (שם): "דכיון שהיו יודעים שהיו משביעים לכל כה"ג, איכא מאן דחמירא ליה שבועה, ולא היה מכניס עצמו בכך", כלומר, מחמת חומר איסור שבועה, גם הצדוקים לא היו מכניסים עצמם בשבועת שקר, הגם שבמקרה כזה אינו חמור כל כך האיסור של שבועת שקר.
ה. כי נוסח השבועה "משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך", הוא נוסח כולל לכל עבודת היום, ואין המכוון רק כלפי עבודת הקטורת, ושבועה זו חלה בכולל - גם על עבודת הקטרת, ואינו יכול לפטור א"ע לא מדין אנוס בשבועה, ולא מדין שבועה לבטל את המצוה, כי שבועה בכולל חלה בכל ענין (עי' רמב"ם הל' שבועות פ"ה הי"ט, ובדין זה נחלקו הראשונים, עי' תוס' שבועות כד, א ד"ה אלא בשם הריצב"א; בעל המאור שבועות סוף פ"ג וציינם החת"ס שם והמגיה על השפ"א שם).
ו. כי מאחר שהיו משביעים אותו שלא ישנה דבר מכל מה שאמרו לו, הרי לא נתמנה להיות כה"ג אלא כאשר יעשה כפי ציוויים, ואם ישנה ויעשה כדעת הצדוקים הרי מתבטל מינוייו - להיות כהן גדול, וממילא יהא אסור לעשות העבודה, ויתחייב מיתה כשיכנס לפני ולפנים, כי ביוה"כ העבודה היא בכה"ג דווקא, ונמצא שאין כאן שבועה לבטל את המצוה, כי אין בכך ביטול מצוה, כי אם יעשה כך לא תהא בעבודתו שום מצוה - מאחר שאינו כה"ג, וגם אינו נחשב כאנוס בשבועה זו, כי ממילא יהא אסור לו לעשות העבודה, ואסור לו להשבע לעשות כן (עבוד"י בשם הגר"ח אבולעפיה; שו"ת חת"ס שם ובתורת משה פר' אחרי, עעו"ש. וע"ע חזו"א יומא סי' קכו סי"ז. וראה ספר המפתח רמב"ם שם מ"מ נוספים בענין זה).
