הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
יומא כג ע"א
תלמוד בבלי יומא כג א:
"מעשה שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש. תנו רבנן: מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש, קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו - נטל סכין ותקע לו בלבו. עמד רבי צדוק על מעלות האולם, ואמר: אחינו בית ישראל שמעו! הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושפטיך, אנו על מי להביא עגלה ערופה? על העיר או על העזרות? געו כל העם בבכייה. בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר. אמר: הרי הוא כפרתכם, ועדיין בני מפרפר, ולא נטמאה סכין. ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים".
המקבילה בירושלמי
תלמוד ירושלמי יומא ב, א:
"מעשה באחד שקדם את חבירו בתוך ארבע אמות של מזבח נטל חבירו את הסכין ותקעה בלבו עמד לו רבי צדוק על מעלת האולם אמר להן שמעוני אחי בית ישראל כתיב כי ימצא חלל וגו' ויצאו זקיניך ושופטיך אנו מאיכן לנו למוד מן ההיכל מן העזרות. שרון כל עמא בכיין עד דאינון עסיקין בבכייה נכנס אביו של אותו התינוק אמר להן אני כפרתכם אדיין התינוק מפרפר ולא ניטמאת הסכין מלמד שהייתה טומאה קשה להן משפיכות דמים לגנאי".
ישנו כאן הבדל עקרוני מי בעצם אשם האם העיר או העזרות כגרסה של הבבלי או למעלה בקודש ההיכל או העזרות כגרסה של הירושלמי. אנו רואים שהירושלמי לא מהסס להצביע על אנשי הרוח כאשמים המרכזים בירידה המוסרית. אבחנה זאת מאוששת גם מדיוק נוסף. לפי הבבלי השאלה מי צריך להביא את העגלה ערופה שפה מדברים על בית הדין של העיר הקרובה (כמובן שלא הכוונה שבאמת יביאו עגלה ערופה שכן מדובר על נודע מי היכהו), אולם בירושלמי מדובר מי ימדוד אל החלל. ומי שמודד הם חברי הסנהדרין הגדולה. רוצה לומר אתם הגוף הרוחני הבכיר לא עסקתם בחינוך, ממילא עכשיו תצטרכו לעסוק במדידות. הפנייה היא את הגוף הרוחני המרכזי.
