לראות את השליח, ולא רק את שליחותו
יומא ו ע"ב
אורלי גולדקלנג, מקור ראשון
המשנה במסכת יומא קובעת כי מפרישים את הכהן הגדול מביתו שבעה ימים לפני יום הכיפורים, כהכנה לעבודת הקודש הצפויה לו במקדש. הגמרא שלנו מסבירה שהרחקה זו מתקיימת מתוך חשש שאשת הכוהן תיטמא (מחלוקת אם החשש הוא מספק נידה או בנידה ממש) שעה שהוא בא עמה במגע בשוגג, ולא יספיק הכהן להיטהר בזמן. מקשה הגמרא: אם אנחנו מפרישים את הכהן מרעייתו, הבה נפריש אותו מטומאת המת. מדוע אנחנו מתירים לאנשים לבוא אל המקום שבו הוא שוהה באותו השבוע, והרי יש סכנה שמי מהם ימות ויטמא אותו? אומר רב תחליפא אביו של רבה הונא בשם רבא: מכאן אנו למדים שטומאת מת הותרה בהקרבה של קורבן ציבור. רבינא נותן סיבה אחרת לכך שהכהן לא נדרש להתבודד גם מאנשים אחרים: הסבירות שייחשף הכהן לטומאת מת בדיוק בשבוע פרישתו קטן מהסבירות שאשתו תיטמא.
מכאן פונה הגמרא לברר האם ההיתר להקריב קורבן ציבור בטומאה הוא מותר אך לא רצוי, או שהוא מותר עד כדי כך שאין מתעכבים עליו כלל. לדוגמה, במקרה שכהן נמצא טמא בזמן משמרת שלו במקדש, האם יקריב את קורבן הציבור בכל מקרה, או שמא יש לטרוח ולמצוא כוהן שיחליף אותו? אחת הדעות בגמרא קובעת שאם יש כהן טהור בתוך אותו בית אב שתורו לעבוד בזמן זה – לכל הדעות מחליפים את הכהן הטמא. אולם במקרה שכל בית האב טמא, ישנה מחלוקת האם לחזר אחרי כהן טהור ממשמרת אחרת או שמא להשאיר את המלאכה בידי מי שהגיע תורו להקריב. רב ששת סבור שלכתחילה צריך להקריב גם את קורבנות הציבור בטהרה ועל כן יש להתאמץ ולמצוא כהן טהור. רב נחמן לעומתו, סבור שכל טומאת מת בציבור מותרת מהתורה לחלוטין, ואין צורך לחזר אחר כהן טהור ממשמרת אחרת. גרסה אחרת של המסורת המופיעה גמרא מציגה את דעתו של רב נחמן בנחרצות גדולה יותר: בגרסה זו, לשיטתו אין לחפש כהן טהור אפילו באותו בית אב עצמו ומי שהגיע שעתו להקריב קורבן ציבור – יקריב גם אם הוא טמא.
הסוגיה מציגה בפנינו למעשה שתי נקודות מבט: האחת רואה לנגד עיניה את השליחות, בעוד האחרת רואה את השליח. הראשונה שואפת לקיום מיטיבי של המצווה, האחרת מבקשת לממש את ייעודו של הכהן שעה שהגיעה שעתו לעבוד בקודש. אכן, יש דרכים משובחות יותר להקרבת קורבן הציבור כך שלא תחול עליו שום טומאה, אולם בתוך המעשה הגדול הזה של הקרבת קורבן ציבור מבקש רב נחמן לראות את האדם. את הכהן שהגיעה שעתו אך למרבה הצער נטמא בטרם קיים את שליחותו. רב נחמן מבקש לאפשר לו להשתתף בעבודת הקודש לכתחילה ולא רק בדיעבד. הוא אומר: גם כשהמצב אינו מושלם והתנאים אינם אופטימליים, אתה רצוי בפני הקודש. ההיערכות שלך, ההכנות שלך לקראת קיום המצווה, הן עדיין כאן והם ערך בפני עצמו. רב נחמן מבקש לומר שאם מותר להקריב כך, אין מקום לדקדק על חשבון ייעודו ושליחותו של הכהן התורן.
