מדוע פרש משה רבנו מביתו?
הרב דב קדרון
יומא ג ע"ב
בתחילת ארבעים הימים שעלה משה רבינו לקבל את הלוחות כיסה אותו ענן, כמו שנאמר (שמות כד, טז): "וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן", ומכאן לומד ריש לקיש שכל הנכנס למחנה שכינה צריך לפרוש מביתו ששה ימים. זהו המקור לצורך של הכהן הגדול לפני יום הכפורים ולכהן השורף את הפרה האדומה לפרוש מביתם ששה ימים.
הר"ן (דרשות, דרוש ד) מקשה על כך: איך אפשר ללמוד משם ולהשוות את המעמד המקודש בהר סיני, שלא היה כמוהו, לעבודת הכהן הגדול ביום הכפורים, שהוא יום אחד, או לשריפת הפרה, שהוא מעשה אחד.
תשובתו היא שמטרת הפרישה מביתו היא להכין את הכהן לקבל שפע או לעשות מעשה שלא היה מוכן אליו לפני כן. ביום הכפורים או בשעת שריפת הפרה האדומה הכהן צריך להיות באטמוספירה אחרת, גבוהה ונעלה יותר, מאשר הוא מצוי בחייו הרגילים. מכיוון שזו היא המטרה, אצל משה רבינו לא היה צורך בכך, שהרי הוא התנבא בכל עת שרצה, כלומר בכל רגע מחייו הוא היה מוכן לדברים הנעלים ביותר ולא היה לו צורך בהכנה נוספת, ואם כן יש לשאול: מדוע נדרש משה רבינו לפרוש?
אלא, מבאר הר"ן, צריך לומר שפרישתו של משה רבינו לא הייתה עבור עצמו, אלא כדי להיות משל ודוגמא לדורות, שכל הנכנס למחנה שכינה יפרוש מביתו קודם, ולא יקל ראשו בלעדיה.
