אווירת היתר / רפי זברגר

שקלים כא ע''א

הקדמה

למדנו במשנה בדף הקודם, על שבע תקנות של חכמים, שבכל אחת מהן מוטלת חובה על הציבור לשלם עבור הוצאות הקשורות לנושאי קרבנות. התקנה השישית:
ועל הפרה – שלא יהיו מועלים באפרה.
אפר פרה אדומה נקרא בתורה ''חטאת'', ולפי הגמרא במסכת יומא, אפר זה מוגדר כ''הקדש בדק הבית'', וכל המועל בהקדש (גם אם אינו הקדש הגוף אלא הקדש בדק הבית) חייב להביא בין היתר קרבן מעילה (בנוסף להחזרת דמי ההקדש בתוספת חומש). חכמים תקנו כי אדם הנהנה מאפר פרה אדומה אינו חייב להביא קרבן מעילות. 
 

הנושא

הגמרא דנה בנושא תקנה זו:
רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן: בדין היה שימעלו בה, והן גזרו שלא ימעלו בה.
רבי שמעון מסיק מדברי המשנה כי מעיקר הדין היה צריך להביא קרבן מעילה על אפר פרה אדומה, אך חכמים תקנו שלא יהיה דין מעילה, ואין חובה להביא אשם מעילות.
והא תני: חטאת - מלמד שמועלין בה. בה מועלין, ואין מועלין באפרה.
על מסקנה זו מקשה הגמרא מברייתא הדורשת את המילים חַטָּאת הִוא (בפסוק: וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא (במדבר י''ט, ט')), באופן הבא: חַטָּאת – מלמד כי פרה אדומה הינה הקדש ומועלים בה. הִוא – ממעט ומלמד כי מועלים רק בפרה אך לא באפרה (הברייתא הייתה צריכה ללמד זאת, למרות שבדרך כלל אפר של הקדש אין מועלים בו, כיוון שבפרה אדומה עיקר עשייתה אינה אלא לאפרה, ולכן היה ניתן לחשוב כי מועלים גם באפרה).
אם כן, זו סתירה למסקנה שהסיק רבי שמעון מן המשנה, כי מעיקר הדין היה צריך להיות דין מעילה באפר פרה אדומה, אך בברייתא למדנו כי גם מעיקר הדין אין מעילה באפרה של פרה אדומה.
אמר רבי אבהו: בראשונה היו משתקשקין בה ונותנין אותה על גבי מכותיהן, וגזרו שימעלו בה. כיון שנגדרו - גזרו שלא ימעלו בה:
רבי אבהו מתרץ ואומר כי הלימוד של הברייתא נכון, ואמנם התורה מיעטה מעילה מאפר פרה אדומה. אך חכמים גזרו מעילה מדרבנן, כאשר ראו שהכוהנים מזלזלים באפר פרה אדומה ומשתמשים בו כתרופה למכה. לאחר תקופה מסוימת, כאשר ראו חכמים כי חזרו להיזהר באפר פרה אדומה (יש מפרשים כי תקנת המעילה באפר פרה אדומה גרמה לכך שנמנעו אף לטהר בה במקרים של טומאה מספק, ולכן:) חזרו וביטלו את דין מעילה, וחזר המצב להיתר הראשון מן התורה.
אם כן היו שלוש תקופות בעניין של מעילה באפר פרה אדומה:
• מעיקר דין תורה – אין מעילה.
• תקנת חכמים בעקבות זלזול באפר פרה אדומה – יש מעילה מדרבנן
• תקנת חכמים נוספת שביטלה את התקנה הקודמת והחזירה את המצב לעיקר הדין – אין מעילה באפר פרה אדומה.
 

מהו המסר

מספר תובנות מתוך השתלשלות דין של אפר פרה אדומה:
 ''אווירת היתר'' יכולה לגרום לזלזול - כוהנים הבינו כי אין מעילה באפר פרה אדומה, ומתוך כך הרגישו כי ניתן אף להשתמש בו לצרכים אחרים (רפואת מכה), דבר הגורם לזילות של הנושא.
 כאשר מזלזלים במשהו בעל ערך וחשיבות, הרי שיש "לצמצם את ההיתרים", ובכך לנסות להחזיר את המצב לקדמותו. כך גם רצוי לנהוג בחיים – כאשר רואים כי יש רפיון וזלזול בנושא חשוב ויסודי, הרי שיש להגביל את עצמנו או את סביבתנו        (משפחה, קהילה וכדו') כדי לשים ''גבולות גזרה'' הדוקים יותר, אשר ימנעו רפיון זה.
 אין להתבייש מלבטל תקנות, אם אמנם רואים שאין צורך בתקנות ובצמצומים אלו.
עיקרון זה נכון בהרבה תחומים. לא להיות מקובע במה שעשינו, או חשבנו קודם לכן. אם המצב השתנה, או הפרמטרים מצביעים על שינוי, הרי שיש להתאים את עצמינו למצב החדש, ולא לחשוש משינויים נוספים, אפילו שהם יחזירו אותנו למצב קודם.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]