בחינה אמינה וחיובית / רפי זברגר

שקלים יד ע''א 

הקדמה

למדנו במשנה בתחילת הפרק (י''ג.) שהיו חמשה עשר "ממונים" במקדש, כאשר כל אחד היה ממונה על משימה אחרת.
במאמר זה נתמקד במשפחת בית גרמו שהיו ממונים על מעשה לחם הפנים, אשר היה אחד מהיעדים של כסף תרומת הלשכה, כפי שלמדנו בתחילת הפרק הקודם (ט': - י'.).
 

הנושא

בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו, ולא רצו ללמד.
משפחת בית גרמו הייתה ''המשפחה המקצוענית'' בהכנת לחם הפנים מידי שבוע בשבוע. הם השאירו אומנות זו במשפחתם ומיענו ללמד גם אנשים אחרים
שלחו חכמים והביאו אומנים מאלכסנדריה, והיו בקיאין במעשה לחם הפנים, וברדייתו לא היו בקיאין.
חכמים ניסו למצוא בעלי מקצוע במקומות אחרים, שידעו כיצד להכין את לחם הפנים. הביאו לצורך כך אומנים מאלכסנדריה במצרים, אשר היו בקיאים באופן עשיית הלחם, אך לא היו בקיאים באופן רדייתם (הוצאתו) מן התנור. והגמרא מייד מסבירה את ההבדל בין רדיית משפחת בית גרמו לרדיית אותם אומנים מאלכסנדריה.
בית גרמו היו מסיקין מבפנים ורודין מבחוץ ולא היתה מתעפשת, ואלו - היו מסיקין מבפנים ורודין מבפנים והיתה מתעפשת.
לגבי ההסקה כולם עשוה באופן דומה - בתוך התנור, אך לגבי אופן רדיית הפת היה הבדל ביניהם. משפחת בית גרמו רדו מחוץ לתנור (לאחר קירור הפת), ואותם אומנים רדו את הפת בתוך התנור, טרם השלמת האפיה, וכך גרמו לעיפושו.
כיון שידעו חכמים בדבר הזה אמרו: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו ברא, שנאמר (משלי ט''ז, ד'): כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה:
למדו חכמים מתוך הפסוק במשלי, כי כנראה מלאכה זו של הכנת לחם הפנים, ''מיועדת'' לבית גרמו, שהרי אין ראוי ללחם הפנים להיות מעופש, וכל אחד ''מיועד'' למלאכה מסוימת בחיו.
שלחו אחריהם ולא רצו לבא, עד שכפלו להם שכרן. שנים עשר מנה היו נוטלים, ונתנו להם עשרים וארבעה. רבי יהודה אומר: עשרים וארבעה היו נוטלים, ונתנו להן ארבעים ושמונה.
משפחת בית גרמו הסכימו לחזור לעיסוקם זה, רק לאחר שהכפילו את משכורתם השנתית (המשולמת מתרומת הלשכה). יש אומרים שהשתכרו לפני כן שתים עשרה מנים, ועתה קבלו עשרים וארבעה מנה. יש אומרים כי המשכורת הקודמת הייתה כבר עשרים וארבעה מנה, ועתה הכפילו, וקיבלו ארבעים ושמונה מנה.
אמרו להן: מפני מה אין אתם רוצים ללמד? אמרו להן: מסורת היא בידינו מאבותינו, שהבית הזה עתיד להיחרב. שלא ילמדו אחרים ויהיו עושין כן לפני עבודה זרה שלהן.
לאחר שחזרו לעבודתם, שאלו אותם החכמים, מדוע באמת אינם מוכנים ללמד את המקצוע גם לאנשים אחרים?
האם אינם חוששים שמא כל מומחי המשפחה ימותו, ועם ישראל יישאר ללא מענה לצורך בסיסי של אפיית לחם הפנים?
ענו להם אנשי בית גרמו, כי אין חשש כזה, כיוון שהם יודעים כי בית המקדש עתיד להיחרב, והם יחיו עד לחורבנו.
אם יילמדו את המקצוע גם לאנשים אחרים, עלולים הם להשתמש בו לצורך עבודה זרה.
בדברים הללו מזכירין אותן לשבח, שלא יצא ביד בניהם פת נקייה מעולם. שלא יהו אומרים: ממעשה לחם הפנים הן אוכלים:
הגמרא מסיימת ומציינת כי למרות התנגדות חכמים למשפחת בית גרמו, על כך שלא לימדו אנשים אחרים את המקצוע, הם משבחים אותם על כי הקפידו מאוד שלא יחזיקו, הם ובניהם פת נקיה בידם, שמא אנשים יחשדו שהם לקחו את הפת מן המקדש. 
 

מהו המסר

למדנו היום כי חכמים ''מאוד לא אהבו'', בלשון המעטה את שמירת חכמת אפיית לחם הפנים במשפחת בית גרמו.
למרות זאת הם לא חסכו משבח המשפחה, במקרים שניתן לשבחם:
1. למרות שבמבט ראשון נראה כי משפחת בית גרמו דואגים אך ורק לעצמם, וכל מטרתם אינה אלא לשמור על ייחודיותם, כדי לחייב את גזברי המקדש להשתמש בשירותם. לא חסכו חכמים מלברר את המניע האמיתי שלהם. ואמנם גילו (כנראה להפתעתם) כי המניע חיובי ולכאורה נכון.
2. בנוסף, חכמים ''מצאו'' עוד מעשה טוב שעשו משפחת בית גרמו. הם דאגו מאוד להיות ''נקיים מה' ומישראל'', והקפידו שלא להחזיק פת נקייה בידם.
נקודות אלו מלמדות אותנו, לבחון כל אדם וכל דבר במבט אמין וחיובי, גם במצבים שיש עליו דעות מוקדמות שליליות. גם אדם המבצע ''פעולות לא טובות'', יכול לבצע במקביל דברים טובים שיש לשבח אותו על כך.
אולי נוסיף ונעיר, כי ייתכן אפילו, שהשבח והתייחסות חיובית אל אדם זה, יכולה לגרום לשיפור מעשיו, גם באותם נושאים שהוא נכשל בהם.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]