מדוע מדקדקים יותר עם צדיקים?

הרב דב קדרון

שקלים יד ע"א

א"ר אחא כתיב "וסביביו נשערה מאוד", מדקדק עמהן כחוט השערה. א"ר יוסי לא מטעם הזה אלא מן מה דכתיב "ונורא הוא על כל סביביו", מוראו על הקרובים יותר מן הרחוקים.

ככל שאדם קרוב יותר לקב"ה כך הקב"ה מדקדק איתו יותר והוא נענש על דברים דקים וקטנים שמי שרחוק יותר לא נענש עליהם.

בביאור העניין כותב בעל הספר דרכי מוסר (ע' רפב) בשם הסבא מקלם שההבדל בין צדיק הקרוב לקב"ה למי שרחוק הוא שאצל הצדיק, לפי הכרתו את הבורא, אין עבירה דקה כחוט השערה, "חוט השערה" הוא רק אצלנו שחסרה לנו הכרה בגדלות ה', אבל אצל הצדיק כל עבירה היא עבירה גדולה לפי הכרתו הוא.

באופן אחר אמר המגיד הגרש"מ שבדרון זצ"ל אמר בשם הגרי"ח זוננפלד זצ"ל, שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כל כך, כי הבונה בנין גדול ורב קומות צריך מאוד מאוד לדייק ביסודות הבנין, כי כל סטיה קטנה ביסוד גורמת לעיוות גדול בקומות העליונות, כן גם הצדיקים שהם יסוד העולם מדקדק הקדוש ברוך הוא עמהם כחוט השערה.

הרש"ר הירש זצ"ל (ויקרא י, ג) כותב שדברים אלה הם בניגוד לתפיסה המודרנית - המעניקה חסינות לגדולי הרוח על עבירות מוסריות שבידם; לדידה, זכאים אנשי רוח ליחס של סלחנות יתירה, אם פגעו בחוקי המוסר האלוהי. ואילו בתפיסת היהדות להיפך - כל הגדול מחבירו, חובותיו המוסריות גדולות ממנו.