|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור – זנגביל
"פלפלי - רב ששת אמר: שהכל; רבא אמר: לא כלום. ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: כס פלפלי ביומי דכפורי פטור, כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור. מיתיבי: היה רבי מאיר אומר, ממשמע שנאמר: וערלתם ערלתו את פריו, איני יודע שעץ מאכל הוא? אלא מה תלמוד לומר עץ מאכל? להביא עץ שטעם עצו ופריו שוה, ואיזהו זה הפלפלין, ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה, וללמדך שאין ארץ ישראל חסרה כלום, שנאמר: ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה! לא קשיא: הא ברטיבתא, הא ביבשתא. אמרי ליה רבנן למרימר: כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור. והא אמר רבא: האי המלתא דאתיא מבי הנדואי שריא, ומברכין עליה בורא פרי האדמה! לא קשיא: הא ברטיבתא, הא ביבשתא" (ברכות, לו ע"ב).
פירוש: שאלה מה לברך התעוררה גם לגבי פלפלי [פלפלים]. רב ששת אמר: האוכל פלפלים צריך לברך "שהכל", ואילו רבא אמר: לא כלום, אינו צריך לברך כלל. ואזדא [והלך] רבא לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] שאכילת פלפלים אינה נחשבת, שאמר: כס פלפלי ביומא דכפורי [כסס, כרסם, פלפלים ביום הכיפורים] פטור, כס זנגבילא ביומא דכפורי [כסס זנגביל ביום הכיפורים] פטור, שאכילת הפירות החריפים הללו אינה מנהג בני אדם, ואין זו אכילה. מֵיתִיבִי [מקשים על כך] ממה שהָיָה ר' מֵאִיר אוֹמֵר על הכתוב: "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלוש שנים" (ויקרא יט, כג), מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: "וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ" (ויקרא יט, כג) אֵינִי יוֹדֵע שֶׁעֵץ מַאֲכָל הוּא, שהרי נאמר "פריו"! אֶלָּא מַה בכל זאת תַּלְמוּד לוֹמַר שם "עֵץ מַאֲכָל"? הרי זה בא לרבות עֵץ שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה. כלומר: עץ שאף הוא עצמו נאכל ולא פריו בלבד הֱוֵי אוֹמֵר זֶה פִּלְפְּלִין (מזן הגדל על עץ), לְלַמֶּדְךָ שאף הַפִּלְפְּלִין חַיָּיבִין בְּעָרְלָה. וללמדך בדרך אגב אף שֶׁאֵין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חֲסֵרָה כְּלוּם, שאף פלפלין יכולים לצמוח בה, שֶׁנֶּאֱמַר במנין מעלותיה של ארץ ישראל כי בין שאר הדברים גם "לֹא תֶחְסַר כּל בָּהּ" (דברים ח, ט). על כל פנים למדנו מכאן שהפלפלים קרויים מאכל. ושלא כדברי רבא! ומשיבים: לָא קַשְׁיָא [אינו קשה] הָא [זה] בִּרְטִיבְתָא [בפלפל רטוב], שהוא ראוי למאכל, וְהָא [וזה] בִּיבֵשְׁתָא [בפלפל יבש], שאינו קרוי מאכל. אֲמַר לֵיהּ [לו] רָבִינָא לְמָרֵימָר: וְהָאָמַר [והרי אמר] רַב נַחְמָן: הַאי הִימַלְתָּא [זנגביל מבושל זה] דְּאָתֵי מִבֵּי הִנְדוּאֵי [שבא מהודו] שַׁרְיָא [מותר] באכילה ואין לחשוש לאיסור מפני שבישלוהו הגוים, וּמְבָרְכִינַן עֲלֵיהּ [ומברכים עליו]: "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה". הרי שהזנגביל הוא אוכל ראוי! ומשיבים: לָא קַשְׁיָא [אינו קשה], הָא [זה] בִּרְטִיבְתָא [בזנגביל רטוב] שהוא נחשב לאוכל, וְהָא [וזה] שאמרנו שאינו מאכל בִּיבֵישְׁתָא [ביבש] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ) (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
המאמר מובא במסכת מגילה (ז ע"ב): "הדר שדר ליה איהו מלא טסקא דזנגבילא". לקריאה לחץ כאן.
|
 |
 |
|
| קנה שורש הזנגביל צילם: Frank C. Müller | חתך רוחב בקנה שורש הזנגביל צילם: Sanjay Acharya |
רשימת מקורות:
ויקיפדיה: "זנגביל"
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.