אריכות דברים אינה סימן לגדולה בתורה
הרב דב קדרון
שקלים יג ע"ב
ר' אבא בר זמינא בשם ר' זעירא: אין הוון קדמאין מלאכין אנן בני אנש ואין הוון בני אנש אנן חמרין. מאמר זה המתאר את ירידת הדורות ככל שעובר הזמן מובא גם בתלמוד הבבלי (שבת קיב,ב): "אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים – אנו כחמורים".
אחד הפירושים מובא בשם רבותינו האחרונים: אם אנו מתייחסים לראשונים כאל מלאכים אז אנחנו בדרגה של בני אדם, אבל אם אנו חושבים שהראשונים היו בני אדם, אז אנחנו לא יותר מאשר חמורים (ולא כחמורו של רבי פינחס בן יאיר).
היו שתמהו: מכיוון שהדורות הולכים ופוחתים, איך זה שהתשובות ההלכתיות של הגאונים היו קצרות ואילו בדורות המאוחרים יותר כותבי התשובות מאריכים יותר ולכאורה נראה שהם גדולים יותר בתורה והרי זה לא ייתכן?
אחד מגדולי ישראל (מובא בהקדמה לשו"ת משנה הלכות חלק יז) המשיל על כך משל: לעובר אורח השואל להראותו הדרך לבית פלוני בעיר הסמוכה, אם אותו עובר אורח מכיר את העיר ומבואותיה, יכולים לכוונו למחוז חפצו בקצרה, אך אם אינו מכיר כלל את הסביבה צריכים להסביר לו בפרוטרוט כל סיבוב לכל אורך הדרך, וכמו כן הגאונים בדורם שהיו גדולים כל כך בתורה והיו נהירים להם מבואותיה ושביליה, הסתפקו בציונים בדרך קצרה, לא כן אנו שמחמת ירידת הדורות ובגלל קטנותנו איננו בקיאים ומעמיקים כמותם, מן ההכרח להאריך בכמה אופנים, והאריכות מורה דווקא על הגרעון והחיסרון, ולא על גדולה בתורה.
