מהו היתרון של ימי הזקנה?

הרב דב קדרון

שקלים יב ע"ב

ב"הלכה ברורה" מובאים דברי הרמב"ם (הלכות מעשה הקרבנות א,יא) בקשר לגיל הבהמה שכשרה לקרבן: "והגדולים בבקר עד שלש שנים שלימות מיום ליום, ובצאן עד שתי שנים שלימות מיום ליום, יותר על זה הרי הוא זקן ואין מקריבין אותו".

ב"בירור הלכה" יתבאר שנחלקו רבותינו האחרונים האם רק לכתחילה אסור להקריב בהמה שעברה את הגיל הראוי לה אך בדיעבד הקרבן כשר, או שמא זהו פסול אף בדיעבד.

הגרא"ז מלצר זצ"ל (אבן האזל שם) מציע שיש לחלק בין שני סוגים של זקנה. בהמה שנחשבת "זקנה" בגלל שעברה את הגיל הראוי לקרבן פסולה להקרבה לכתחילה, אך בדיעבד אם הקריבו אותה – הקרבן כשר. אולם בהמה שהגיעה למצב גופני של זקנה, שגופה רותת ורועד מחמת זקנה – זהו כבר בגדר מום הפוסל את הקרבן אף בדיעבד.

מכאן נלמד שבהגדרתו של החכם מכל אדם (קהלת יב, א) את ימי הזקנה כ: "יְמֵי הָרָעָה" וְ"שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ", כוונתו היא דווקא לזקנה שבאה לידי ביטוי בסימנים חיצוניים שהם בגדר של מום, אולם סתם זקנה שבה נחלשים כוחות הגוף אינה נחשבת כמום, אלא אדרבה יש בה יתרון, כי כאשר נחלשים כוחות הגוף מתחזקים יותר הכוחות הרוחניים והשכליים, ולכן רק בימי הזקנה יכול אדם להגיע לשיא כוחו הרוחני, כמו שנאמר (איוב יב, יב): "בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה".